הגודש בכבישי ישראל הפך לאחת הבעיות החמורות ביותר המעיבות על חיי אזרחיה, כמו גם על המשק והחברה. לאחר שנים ארוכות של ניהול מדיניות תחבורתית כושלת, אשר העדיפה את הרכב הפרטי על התחבורה הציבורית, ברור כי דרושה כיום גישה שונה בתכלית. אנו מציעים כאן מתווה למדיניות חדשה בעלת שלושה נדבכים עיקריים:
- ניהול הביקוש באמצעות מערכת חכמה של מחירי דרך, הכרוכה בהחלפת המסים המוטלים כיום על ענף הרכב בתשלומים פר ק”מ נסיעה, ע”פ זמן ומסלול הנסיעה, ומספר הנוסעים.
- הרחבת ההיצע התחבורתי ע”י עידוד ופיתוח נרחב של “נסיעות שיתופיות“, בדגש על יוממות אל מתחמי תעסוקה גדולים, וע”י שדרוג התחבורה הציבורית העירונית, בפרט של אוטובוסים.
- רתימת טכנולוגיות דיגיטליות מתקדמות ושימוש בנתוני עתק, הן לצורך ניהול הביקוש והן להרחבת ההיצע.
מתווה זה הנו גרסה מעודכנת למסמך המדיניות הקודם שלנו “להתיר את הפקק הגורדי – מתווה תחבורתי לטווח הקצר” (טרכטנברג ופרדו, מוסד נאמן 2018). שלא כתכניות המועלות כיום להשקעות רבות הקף לטווח הארוך (כגון המטרו), המתווה המוצע כאן ניתן ליישום בעלות תקציבית נמוכה, ויש בכוחו כדי להביא להקלה בגודש תוך פרק זמן קצר. בכך, הוא יוכל לתרום רבות הן לשיפור באיכות החיים והן לפריון העבודה בישראל כבר בשנים הקרובות, תוך שמירה על ניטרליות פיסקלית.
