המאמר עוסק בהשפעות הפסיכולוגיות והחברתיות של תקופת השירות במסגרות שירות לאומי על התפתחותם והתבגרותם של המתנדבים.
באמצעות מחקרים מבוססי-נתונים, מישראל וממדינות מערביות אחרות, מצביע המאמר על כך שמסגרות השירות הלאומי ממלאות תפקיד חשוב של ‘סוכני סוציאליזציה’, אולי שלב הסוציאליזציה האחרון בין סוף הנעורים לתחילת החיים הבוגרים.
בגלל איפיוניהם הפרו-חברתיים ופרו-קהילתיים של מסגרות אלו, הם יוצרים תנאים אופטימאליים להתפתחותם הפוטנציאלית של ‘אזרחים טובים’ (“Good Citizens”) – מחוייבים ובעלי מוּדעוּת אזרחית, פעילים בקהילה ובחברה, אנשים המגלים אחריות לסביבתם ואמפתיה לצרכי הזולת.
