ניר עמדה זה מציג ומנתח את השינויים בבחינות הבגרות בפיזיקה ברמה של 5 יח”ל שחלו ב- 40 השנים: 1975-2014. נייר העמדה מכיל שלושה חלקים. חלק א’ סוקר את השינויים שחלו בהיקף ועומק התכנים הכלולים בבחינות הבגרות ומנתחם; חלק ב’ מנתח את השינויים שחלו בתקופה זו בדגשי בחינות הבגרות ובאופי שאלות הבחינה; חלק ג’ מציג את מספר לומדי/ות הפיזיקה ברמה של 5 יח”ל לימוד לאור השינויים שהתרחשו. בסיכום המסמך, מוצגות השלכותיהם של השינויים על מהות המקצוע, תהליך הוראתו ומטרותיו, ומאפייני הבוחרים/ות ללמוד פיזיקה ברמה של 5 יח”ל, תוך בחינת משמעותה המערכתית של הוראת ולמידת פיזיקה בישראל.
חלק א’ – היקף ועומק התכנים הכלולים בבחינות הבגרות: מחלק זה ניתן ללמוד כי לאורך השנים התרחשו שני תהליכים הסותרים זה את זה במידת מה. מחד, תכנית הלימודים החדשה בפיזיקה (שנכנסה לתוקף בשנה”ל 2004-2005) משקפת הוראה ולימוד של תכנים רבים יותר והעמקה בהם. מנגד, מאז הפעלת המיקוד בשנת 1998, ולאחר מכן (בשנים 2009-2011) התאמת תוכנית הלימודים למספר השעות הנלמדות בפועל, הצטמצם היקף התכנים הנלמדים.
חלק ב’ – דגשי בחינות הבגרות ואופי שאלות הבחינה: מחלק זה ניתן ללמוד כי אופי הבחינה השתנה במהלך השנים, כאשר גדל הדגש על שאלות איכותיות וגישה אוריינית, על חשבון שאלות המבוססות על מידול וחישובים.
חלק ג’ – מספר תלמידים/ות פיזיקה ברמה של 5 יח”ל: השינויים הנ”ל ושינויים נוספים שחלו לאורך השנים במבנה בחינת הבגרות מאפשרים הצלחה גדולה יותר בבחינה. לכן, ניתן היה לצפות שמספר לומדי/ות הפיזיקה ברמה של 5 יח”ל יגדל. יחד עם זאת, כמוצג בחלק ג’, כל אלו לא הובילו להגדלת מספר הלומדים את המקצוע ברמה של 5 יח”ל (יתרה מכך, מספר ואחוז הלומדים ירד מעט). היות והגדלת מספר לומדי/ות הפיזיקה הוא צורך לאומי מהמדרגה הראשונה, ולאור העובדה שמספר הלומדים אינו גדל, מומלץ לבצע חשיבה רחבה ועמוקה יותר בדבר דרכים מתאימות להגדלת מספר לומדי/ות הפיזיקה ברמה של 5 חי”ל.
