סקר זה הוזמן על ידי נשיא הטכניון, פרופ’ זאב תדמור, כחלק מסדרת סקירות על תרומת המדע למדינת ישראל במלאת לה חמישים שנה, שיזמה האקדמיה למדעים. עוד טרם קום המדינה השכילה הנהגת היישוב היהודי בארץ ישראל להכיר בחשיבות התרומה המדעית לביטחון בעולם בכלל ובמדינת היהודים בפרט. בדו”ח מתוארות תרומות אלה החל ממלחמת העולם הראשונה, דרך הקמת התעשייה הצבאית בשנות השלושים בסיוע מומחי הטכניון ומכון זיו ועד הקמת חיל המדע של צה”ל (חמ”ד – לימים רפא”ל), בסיועם של מומחים מהטכניון ומהאוניברסיטה העברית. התרומות במהלך חמישים שנות המדינה מתוארות בפרוטרוט על-פי המקצועות הצבאיים השונים. האירועים מודגמים על ידי עשרות צילומים של מוצרים צבאיים ותוך ציון שמות אנשי מפתח מהאקדמיה שסייעו בפיתוחם. מסתבר כי התרומות היו גדולות בכל התקופה, אך הדגש המקצועי התשנה מעשור לעשור: בשנות הארבעים – כימיה – פיתוח חומרי נפץ והדף. בשנות החמישים – מכניקה – פיתוח מערכות נשק ותחמושת. בשנות השישים – אווירונאוטיקה – פיתוח טילים ומטוסים. בשנות השבעים – חומרים – מיגון וחדירה של שריון ובטון. בשנות השמונים – אלקטרוניקה ותקשורת. בשנות התשעים – אלקטרואופטיקה ומחשוב. תרומות האקדמיה היו מגוונות: החל מסיוע ישיר במחקר ופיתוח צבאי בו עסקו מאות חברי סגל, דרך חינוך דורות של מהנדסים ומדענים שנקלטו בצה”ל ובתעשיות הביטחוניות וכלה בשירותי מעבדה, מבדקות תקינה. הדו”ח מאזכר 70 מוסדות וחברות, כמאה מוצרים ו- 140 אישים רלוונטיים. התרומות הרבות של המדע אכן הצעידו את תעשיות הביטחון הישראליות לרמה בין-לאומית גבוהה ובכמה שטחים ביטחוניים, כגון טילים טקטיים, מיגון ולוחמה אלקטרונית, פרצה ישראל למקומות הראשונים בעולם, דבר שאפשר ליצוא הישראלי לשגשג. שנות התשעים מתאפיינות בצמצום היקף התעשייה הביטחונית ומעבר אנשים וטכנולוגיות משימושים צבאיים לאזרחיים. מעבר זה יחד עם המשך שגשוג מדעי באקדמיה, הם שאפשרו לתעשיית ההיי-טק הישראלית לפרוץ לשווקים הבין-לאומיים במהירות. כדי ששגשוג זה יתמיד גם בשנות האלפיים, חייבים לטפח ביתר שאת את המו”פ התשתיתי באוניברסיטאות ולקזז על ידי כך את הירידה המתמשכת של השקעות במו”פ הביטחוני.
/ דוחות ומחקרים /
