עבודה זו הוזמנה על ידי הועדה לקשרי אקדמיה-תעשייה של המועצה הלאומית למחקר ופיתוח אזרחי (מולמו”פ) ומטרתה הייתה לבצע מחקר שבו ייסקרו תהליכים ומודלים לתחזיות צרכי כוח אדם מדעי וטכנולוגי ובדיקת התאמתם למשק הישראלי.
החלק הראשון בעבודה הינו סקירת ספרות של תחזיות טכנולוגיות במדינות נבחרות: לפי ההגדרה המקובלת של ה-OECD, תחזית טכנולוגית היא תהליך שיטתי שבו נעשה ניסיון להסתכל לעתיד הרחוק טווח (בדרך כלל חמש עד שלושים שנים) במדע, טכנולוגיה כלכלה וחברה, במטרה לזהות תחומים אסטרטגים של מחקר, טכנולוגיות גנריות מפציעות שקרוב לוודאי יובילו לרווחים הכלכליים והחברתיים הגדולים ביותר. קיימות עשרות שיטות ליצירת תחזיות טכנולוגיות. וברוב התוכניות הלאומיות משלבים מספר מתודולוגיות ליצירת תחזיות טכנולוגיות. בחלק זה של העבודה תוארו בפרוט המתודולוגיות והממצאים של שתי תוכניות חיזוי טכנולוגיות לאומיות – הבריטית והיפנית.
החלק השני של העבודה כולל סקירת ספרות של מודלים בשימוש לצפי דרישות וצרכים לכוח אדם, מודלים לחיזוי כוח אדם וכיצד הם מיושמים במדינות שונות (בארה”ב, בקנדה ובאירלנד) וסקירה על התחזיות לפי משלח יד שהתבצעו בישראל בתחומי היי-טק, ההוראה, הבריאות ועוד.
העבודה הוגשה והוצגה בפני הוועדה לקשרי אקדמיה-תעשייה של המולמו”פ במהלך שנת 2013 והיא ניתנת להורדה.
בעקבות בקשת הוועדה הוגשה הצעה לעבודת המשך בנושא התאמה וגיבוש תחזית טכנולוגית לישראל, שמטרתה ליצור מסמך המציג את התחזיות הטכנולוגיות לחמש עד עשר השנים הבאות עבור מדינת ישראל.
