קיימת הסכמה רחבה לגבי תפקידה החשוב של טכנולוגיית התקשורת והמידע (ICT) בעשור האחרון, הן בהתחדשותה של צמיחת פריון העבודה בארה”ב והן בהתפתחותו של פער בפריון זה בין ארה”ב ובין האיחוד האירופי. סקטור ההיי-טק בישראל, העוסק ברובו בייצור ICT, צמח בקצב מהיר במהלך שנות ה-90 והפך לחממה של חדשנות ושל התפתחות טכנולוגית בקנה מידה עולמי, אולם, צמיחת פריון העבודה בישראל נותרה איטית בתקופה זו ונראה כי המגזרים המסורתיים בתעשייה ובשירותים לא נהנו מפירות הצלחת סקטור ה-ICT. המטרה המרכזית של מאמר זה היא לשפוך אור על שתי התופעות הללו. במאמר יעשה שימוש בנתונים ראשונים מסוגם לגבי ההשקעות הענפיות בציוד ICT בישראל בין השנים 2003-1990 ותבוצע אמידה לגבי ענפי התעשייה של פונקציות ייצור שהורחבו לכלול גם את הון ה-ICT. באמידות נמצאה גמישות גבוהה לתוצר ביחס להון ה-ICT, גמישות אשר אף גדלה באופן ניכר עם רמת העצימות הטכנולוגית של הענפים. בנוסף, נמצא כי הון ה-ICT היווה הגורם בעל התרומה הגבוהה ביותר לצמיחת התעשייה בשנים 2000-1995 – לפני “התפוצצות בועת הדוט-קום”. כיוון שהון ה-ICT בישראל מרוכז מאד בתעשיות ההיי-טק, הצמיחה הייתה מוגבלת לתעשיות אלו בלבד. לפיכך, סיוע לאימוץ הון ICT גם בתעשיות המסורתיות הוא הכרחי לצורך השגת צמיחה כלכלית רחבה. הניסיון הישראלי המתואר במאמר, על אף שהוא מתרכז בענפי התעשייה בלבד, מספק דוגמה ליתרונות ולמגבלות הקשורים לאסטרטגיית צמיחה לאומית המתרכזת בסקטור ה-ICT המקומי, מוצלח ככל שיהיה.
/ דוחות ומחקרים /
