דוח זה מציג את ממצאי הערכה המעצבת של מיזם "מרכזי חוסן באקדמיה", שהושק בשנת 2024 ביוזמת קרן אדמונד דה רוטשילד, בשותפות קרן עזריאלי, קרן גרוס, הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה והתאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית, ובניהול הקואליציה הישראלית לטראומה. ההערכה, שבוצעה על ידי מוסד שמואל נאמן, בחנה את תהליך ההקמה וההטמעה של מרכזי החוסן ב-12 מוסדות שקיבלו מימון מלא במהלך השנתיים הראשונות למיזם. ההערכה התבססה על ראיונות חצי-מובנים, תצפיות, שאלונים, מסמכי תכנון ונתוני פעילות, במטרה לזהות הצלחות וחסמים ולגבש המלצות להמשך.
הממצאים מצביעים על הצלחה בהטמעת מודל חוסן אקדמי בתנאי מלחמה, וכן על מעבר ממענה רגשי פרטני לתפיסה מערכתית של חוסן מוסדי. המענים לסטודנטים ולסגל הורחבו, קהילות פותחו, ההיערכות לחירום חוזקה, והשירותים הותאמו לאוכלוסיות מגוונות. מעורבות הנהלות המוסדות, עיגון ארגוני ושגרות עבודה סדורות תרמו לאיתנות המרכזים. הליווי המקצועי וקהילת העמיתים תרמו ללמידה ולשיתוף ידע.
לצד ההישגים, זוהתה שונות ניכרת ברמת ההטמעה, תלות בדמויות מפתח, פערי מודעות ונראות, שותפות חלקית עם אגודות הסטודנטים וקשיים בעיגון הרב-תרבותיות כתפיסה מוסדית. בנוסף, נותרו פערים בין ההיערכות לחירום לבין תחושת המוכנות של הסטודנטים, וכן קיים חשש להמשכיות הפעילות לאחר סיום המימון הפילנתרופי.
ההמלצות מתמקדות במיסוד המבנה הארגוני והשותפויות, בהעמקת מעורבות הנהלות המוסדות, בהבהרת מודל הליווי, בחיזוק למידת העמיתים ובהנגשת המענים. בנוסף, נדרש פיתוח מסגרת מדידה והערכה משותפת, וכן עיגון הרב-תרבותיות בשגרות המוסד.
מסקנת הדוח היא כי מרכזי החוסן מהווים תשתית מתמשכת ולא מיזם זמני. הבטחת יציבותם מחייבת מימון ציבורי יציב ועיגון החוסן במערכת ההשכלה הגבוהה, לצד מצוינות אקדמית.