המושג הצטיינות מדעית נעשה מקובל יותר ויותר בשנים האחרונות. הקמתם של מרכזי הצטיינות, מוקדי מחקר, פיתוח כלים למדידה, השוואות בין תחומים ובין מוסדות, הם היום עניין שבשגרה.
הנחות היסוד המקובלות בקהילה המדעית של חופש אקדמי, פרסום, ניידות, תחרות חופשית על משאבים, הם מרכיבים חשובים בקידומה של הצטיינות זו.
האם ניתן למצוא קשר בין קיומם של הנחות אלה והצטיינות מדעית ואם כן האם ניתן להראות ולו באופן חלקי דוגמאות מעשיות. מאמר זה דן בשאלות אלו בצד המדעי.
במהלך תקופה ארוכה של למעלה מארבעה עשורים התרכזה עבודתי במערכת ההשכלה הגבוהה והמחקר המדעי בבניית כלים למטרה זו. דוגמאות בולטות למשל: החל במודל התיקצוב בות”ת, הקרן הלאומית למדע, קרן ביכורה, מלגאי אדמס קאוולי, האקדמיה הצעירה, כולם ביחד פעלו על בסיס ההנחות והעקרונות שציינתי.
