תוכנית “נופר” נהגתה כחלק מיישום המלצות “דו”ח מוניטור”, שהעלה את הצורך בהקמת קרן לתמיכה בפיתוח בהמצאות אוניברסיטאיות עם פוטנציאל מסחרי בתחומים של ביוטכנולוגיה וננוטכנולוגיה, כך שיגדל הסיכוי להעברה מוצלחת של הטכנולוגיה מהאקדמיה לתעשייה. התוכנית מסייעת לבניית גשר בין המחקר הבסיסי למחקר היישומי בשלב בו התעשייה עדיין לא מכירה ברעיון כבעל פוטנציאל מסחרי.
התוכנית מאפשרת לקבוצת המחקר באקדמיה להמשיך בביצוע תוכנית מחקר יישומי, שכבר אינו מתאים לתמיכה מקרנות מחקר תחרותיות המיועדות לקידום המחקר הבסיסי, ולהביא את הרעיון לרמת בשלות המאפשרת לגורמים תעשייתיים לגלות בו עניין ולקבל החלטה האם הם מוכנים להשקיע בפיתוחו.
המטרות העיקריות של מחקר זה היו לנתח את התרומה של המעורבים בתוכנית נופר ולבחון את הגורמים המשפיעים על הצלחה או כישלון, של כ-130 מחקרי נופר שבוצעו בשנים האחרונות. המתודולוגיה שנבחרה מתבססת על סקר עמדות (שאלונים) וראיונות עומק נבחרים (case studies), שנערכו עם נציגי הגורמים המעורבים: חוקרים מהאקדמיה, נציגי החברות המלוות (תעשייה), בודקים מקצועיים וחברות היישום, שמייצגות את החוקרים המעורבים בפרויקטי נופר מטעמן.
ממצאי המחקר מראים שתוכנית נופר זוכה להערכה והוקרה מצד המשתתפים מהאקדמיה ומהתעשייה. התוכנית מצליחה ליצור מסגרת ייחודית ותומכת לקידום שיתופי פעולה והעברת ידע מהאקדמיה לתעשייה. ממצא חשוב המעיד על הצלחת התוכנית הוא השיעור הגבוה של פרויקטים שזכו למסגרת ממשיכה לאחר סיום הפרויקט. 63% מהפרויקטים שאושרו לחוקרים באקדמיה זכו להמשך לאחר נופר. נציגי החברות המלוות דיווחו כי 36% מהפרויקטים המשיכו לאחר שפרויקט נופר הסתיים. הן החוקרים מהאקדמיה והן נציגי החברות המלוות דיווחו על הגשת בקשות לפטנט, רישום פטנטים, פיתוח אב טיפוס ופיתוח של טכנולוגיה, בעקבות מחקרי נופר. מניתוח מודל רגרסיה אשר בחן את ההשפעה של גורמים שונים על הצלחת הפרויקט נמצא כי תרומה גבוהה של החברה המלווה להתקדמות הפרויקט, רמת בשלות גבוהה למסחור, ניסיון קודם של החוקר עם החברה המלווה ופיתוח טכנולוגיה חדשה במסגרת המחקר מתואמים באופן חיובי ומובהק עם הצלחת הפרויקט. מסגרת זמן ותקצוב לא מספקת נמצאה כגורעת מסיכויי ההצלחה.
המחקר, להערכת תוכנית נופר, נערך במימון משותף של מוסד נאמן ומנהלת מגנ”ט.
