מוסד נאמן זכה במכרז סגור וביצע עבור המדען הראשי ו- INNI מחקר שמטרתו לבחון את הקשיים בהעברת טכנולוגיות ננו מהאקדמיה ליישום בתעשייה הישראלית והצעת דרכים אפשריות להתגברות עליהם.
המחקר התבסס על ראיונות מובנים עם בעלי עניין בנושא, על סקר שהופץ בקרב החוקרים של מכוני הננו ומשתתפי כנס ננו ישראל, ועל איסוף וניתוח של נתונים לגבי היקף המחקר בננו-טכנולוגיה והתפוקות שלו.
מתוך מדדי ותפוקות המו”פ המדווחים על-ידי מכוני הננו, ניתן לראות שקיים פוטנציאל למסחור ושקיימים ‘סיפורי הצלחה’ של העברת טכנולוגיות ננו שמקורן באקדמיה ליישום בתעשייה.
בד בבד, זוהו במחקר ארבעה קשיים מרכזיים בתהליך העברת טכנולוגיות הננו מהאקדמיה לתעשייה:
- הקושי המרכזי הינו בשלב המעבר בין האקדמיה לתעשייה (The missing middle) שכולל חוסר בתהליך מובנה להעברת טכנולוגיות הננו שפותחו באקדמיה ליישום בתעשייה (כגון: קושי במציאת יישום ותעשייה מתאימה והפער הטכנולוגי הקיים בין המחקר האקדמי לצרכי התעשייה) וחסר בהשקעות ובמימון (כגון: הסתייגות הסקטור הפרטי וקרנות הון סיכון מלהשקיע במיזמים בתחומי ננו ושימוש לא מספק בתוכניות מדען).
- קשיים הקשורים לשלבי המו”פ באקדמיה (כגון: חוקרים שאינם מעוניינים לעסוק במסחור; קשיים הקשורים ל- TTOs וקשיים הקשורים לחוק המו”פ)
- קשיים הקשורים לשלבי המשך הפיתוח וההעברה לייצור בתעשייה (כגון: מיעוט של חברות גדולות שערוכות כיום לקלוט טכנולוגיות ננו; פעילות לא מספקת של חברות רב-לאומיות בתחום הננו בישראל וחסמי כניסה שמרתיעים את התעשייה מהשקעות בננו)
- בעיית חסר ברגולציה והסברה בנושאי בטיחות ננו, שעוברת לאורך כל התהליך.
מהמחקר עולה, שעל מנת להגביר את יכולת העברת הטכנולוגיה מהאקדמיה לתעשייה בתחום הננו, יש להעביר את המיקוד והסיוע של המדינה לשלב המעבר של הרעיון הטכנולוגי שנוצר באקדמיה לתעשייה מחד, ולסייע לפיתוחה של תעשייה בישראל שתוכל לקלוט את הטכנולוגיה מאידך. בנוסף, יש לאמץ רגולציה בתחום הננו שמתאימה לישראל.
