בעקבות גילוי מרבצי הגז הטבעי לחופי ישראל בשנים האחרונות מתעוררת השאלה: מהו הניצול המיטבי של הגז מבחינת מדינת ישראל ותושביה? רוב הדיונים בנושא זה עד היום התייחסו לגז הטבעי כחומר דלק לשריפה, להפקת חום ולייצור חשמל. ואכן, זהו השימוש העיקרי של גז טבעי כיום בעולם כולו. אולם קיימת אפשרות נוספת שטרם קבלה תשומת לב מספקת בישראל והיא – ניצול הגז כבסיס לתעשייה ישראלית, מוטת ייצוא, עם ערך מוסף גבוה.
כיצד ניתן לבנות תעשייה ישראלית על בסיס הגז הטבעי? נדבך אחד הוא שימוש בגז כחומר גלם לתעשייה כימית, בה ניתן לייצר חומרים בעלי ערך, ביניהם אמוניה, מתנול, DME (די-מתיל אתר), פורמאלדהיד, מימן ועוד. ערכם של חומרים אלה עשוי לעלות, לפי הערכות שונות, עשרות ואף מאות מונים על זה של הגז הגולמי.
נדבך נוסף הוא שילוב התעשייה הטכנולוגית הישראלית בתעשיית הגז והנפט העולמית, תוך מינוף יכולות התעשייה הישראלית בתחום הטכנולוגיה והחדשנות לפיתוח מענה לצרכים הקיימים בענף הגז והנפט בעולם. בתחומים אלה ניתן לנצל את הידע העשיר שהצטבר בתעשייה הישראלית בנושאים מקבילים או חופפים. כך למשל, קיימת הקבלה בין רשת אספקת המים לבין צנרת אספקה לגז. קים הצורך במכשור מדידה, תקשורת להעברת ועיבוד נתונים וכדומה, בהם קיים בישראל בסיס ידע רחב.
קיימת הסכמה בין רוב משתתפי הפורום לגבי ההזדמנות שמציבים מקורות הגז הטבעי להקמת תעשיית המשך המבוססת על גז, וכי יש כאן פוטנציאל לפתח מנוע צמיחה לתעשייה הטכנולוגית הישראלית ושילובה בתעשיית הגז והנפט העולמית. לגבי פיתוח תעשיית המשך בנושא שירותים לגז אין חילוקי דעות בין משתתפי הפורום. יש לשים דגש על התחומים בהם ישראל יכולה להציע יתרונות ייחודיים. אכן, תעשיית שירותים אינה זקוקה לסובסידיות ממשלתיות ולפיקוח על מחירי הגז. לגבי הקמת תעשייה פטרוכימית מבוססת גז טבעי קיימת הסתייגות. הקמת תעשייה כזו דורשת גם מחיר גז (כחומר גלם) זול יותר, וגם פיקוח על המחירים. במחירים הקיימים כיום בישראל ספק אם ניתן להקים ולקיים תעשיית המשך תחרותית. לפי הערכות רבות חייב מחיר הגז לצורך זה להיות מתחת ל-4$ ל-MMBtu. בתנאים אלה קשה למצוא יזמים שיהיו מוכנים להשקיע בפיתוח תעשייה כזו.
הפתרון (ככל שיש כדאיות כלכלית למשק ולמדינה בהקמה של מפעלים כאמור), יכול להיות מעורבות והשקעה ממשלתית, אשר יתכן כי תישא פירות בעתיד, כפי שנעשה במספר מקומות בעולם. מנגד יש הטוענים כי התערבות ממשלתית היא מסוכנת ומתאימה למדינות עולם שלישי, אך לא לישראל. האתגר המרכזי בשילוב התעשייה הטכנולוגית הישראלית בענף הגז והנפט העולמי הוא חיבורה למוקדי הידע העולמיים בתחום זה, זיהוי הצרכים והפערים הטכנולוגיים הקיימים, ופיתוח מענים בהתאם.
בנוסף, יש מקום לבדוק שימוש בגז לתחבורה בצורה של CNG למכוניות או LNG לכלי רכב כבדים. זהו מגזר שיאפשר לישראל להגדיל את הביטחון האנרגטי שלה ע”י היצע ויכול להיות חסכוני ביותר, אם מחיר הגז הוא אכן פחות מ- 50% ממחירה של חבית נפט על בסיס הערך הקלורי.
