מקור מרכזי לגיוס הון לצרכי מחקר ופיתוח של מוצרים חדשים הוא שוק המניות. במקום לגייס הון בשוק המניות בתל אביב, מעדיפות חלק מחברות הטכנולוגיה הישראליות להנפיק את מניותיהן בחו”ל. הסיבות העיקריות למגמה זו על פי העיתונות הכלכלית הן יתרונות המיסוי האמריקאי, קרבה לשוק הטכנולוגי הגדול בעולם, השגת יתרון תדמיתי בקרב משקיעים ועוד. במאמר זה אנסה להוכיח שגורם נוסף להנפקות הישראליות בארה”ב הוא מערכת הבנקאות בארץ. לאור כוחן הרב של קופות הגמל הבנקאיות בשוק המניות ברור, אם לא יהיו ביקושים של קופות הגמל למניות חברות עתירות מו”פ לא תהיינה הנפקות של מניות חברות עתירות מו”פ בארץ. מחקר זה מוכיח כי קופות הגמל הבנקאיות בוחרות להשקיע פחות במניות של חברות עתירות מו”פ לעומת קופות הגמל הפרטיות. המחקר מראה כי עליה בעשרה אחוזים בהוצאות המו”פ (כאחוז מסך המאזן), מקטין את הסיכוי שקופה בנקאית תרכוש את מניות החברה בלמעלה מ- 25% מתוצאות הרגרסיה למדים גם כי עליה של עשרה אחוזים בהוצאות המו”פ (כאחוז מסך המאזן) של חברה הנסחרת בבורסה, מקטינות את גודל האחזקה הבנקאית במניות החברה בחצי לעומת חברות שאינן מבצעות מו”פ. עבור הקופות הפרטיות הוצאות מו”פ של עשרה אחוזים מסך המאזן כמעט ואינן משנות את גודל האחזקה במניות החברה לעומת השקעות הקופה בחברות ללא הוצאות מו”פ. תוצאות אלו מובילות למסקנה כי הבנקים בארץ, שלהם תפקיד מרכזי בהקצאת החיסכון במשק על ידי רכישת מניות בעזרת קופות הגמל וקרנות הנאמנות שבשליטתם, אינם מעוניינים להשקיע בחברות חדשניות בתחום הטכנולוגיה. מצב זה מאלץ את חברות הטכנולוגיה להשיג מימון בארה”ב.