התפתחות תעשיית הון הסיכון בישראל בשנים 1993-2000 הינה דוגמא להתהוות תעשייה כתוצאה ממדיניות ממשלתית. מדיניות ההזנקה הממשלתית לתעשיית הון הסיכון הינה דוגמא למדיניות מוצלחת לתמיכה בתעשיות ינוקא. מדיניות זו ניצבת כמקרה יוצא דופן בתחום קידום הון סיכון עקב מאפייניה הייחודיים ותרומתה הרבה. המאמר מנתח מדוע תוכנית זו הצליחה ואת לקחי המדיניות מהצלחה זו למדינות אחרות שמעונינות לפתח תעשיות הון סיכון. כמו כן, חלק מהשלכות המדיניות מניתוח זה יכולים להיות רלוונטיים גם לעיצוב מדיניות ינוקא בתעשיות אחרות בעידן הנוכחי של הגלובליזציה. הדבר נכון בעיקר לגבי מקריים בהם לפיתוח תעשייה חדשה נדרשים: א) השגת מסה קריטית של משאבים ופעילות, ב) גישה לשחקנים זרים ותיאום בניהם לבין השחקנים המקומיים, ג) הצתת תהליך התהוות קומולטיבי.
המאמר הנוכחי מציג ניתוח מיקרו כלכלי של התפתחות תעשיית הון הסיכון בישראל שמשלים ניתוח מאקרו כלכלי ממאמרים קודמים של החוקרים. העבודה האמפירית מתמקדת על בניית אינדיקטורים להצלחה פרטית ותרומה לאשכול של 40 חברות ניהול של קרנות הון סיכון ישראליות. הממצאים האמפיריים מצביעים על כך שבמהלך התהוות תעשיית הון הסיכון בישראל (ובמיוחד בתחילתה) מעבר להצלחה הפרטית הגבוהה של קרנות הון הסיכון היה מתאם מאוד גבוה בין ההצלחה הפרטית לתרומה לאשכול של הקרנות.
אנו טוענים שלמאפיינים אלו (הצלחה פרטית בגובהה ומתאם גבוה בין הצלחה לתרומה לאשכול) היה תפקיד משמעותי בהתהוותה המוצלחת של תעשיית הון הסיכון בישראל. כמו כן, אנו טוענים שלתוכנית יוזמה ולרקע שקדם לתוכנית זו (שלב טרום ההתהוות) היה תפקיד משמעותי ביצירת מאפיינים אלו.
