הפרויקט בוחן את האינטואיציה לפיה רגולציה כלכלית בישראל עברה שינוי משמעותי בשנים האחרונות – מרגולציה שנוטה להגן על אינטרסים צרים (כגון החברות הגדולות אותן אמורים לאסדיר) לרגולציה שנוטה להגן על האינטרס הציבורי.
במסגרת המחקר נשאלות שלוש שאלות:
1) האם באמת התרחש שינוי משמעותי באופי הרגולציה?
2) במידה והתרחש שינוי, מה מסביר אותו? למה עכשיו?
3) האם השינויים ברי-קיימא? כיצד ניתן לזהות (ולמנוע) את התנאים שיגרמו לרגולציה לחזור למוד "שבוי"?
המחקר מצליב שיטות מחקר שונות (ראיונות, נתונים אמפיריים, ניתוח תוכן של כיסוי תקשורתי של רגולציה) כדי להגיע למספר סדרות של תובנות קטנות שבעזרתן ניתן יהיה להבין את הכוחות שמעצבים רגולציה כלכלית.
לדוגמא, שבי רגולטורי מתרחש גם ללא שחיתות ומעשים לא חוקיים. בישראל (ובעולם) ישנם רגולטורים הגונים וחכמים רבים, שאינם מצליחים להשיג את מטרת ההגנה על אינטרס הציבור. כוונות טובות הן תנאי הכרחי אך לא מספק להשגת רגולציה טובה. זאת בשל היתרונות המובנים של קבוצות אינטרסים צרות בהשפעה על רגולציה: לא רק יתרונות בכסף ויכולת ארגון, אלא גם במידע, תחכום, ויכולת לעצב את התודעה והנורמות החברתיות.
עם זאת, המחקר מדגים כיצד תנאי הפתיחה הבעייתים לא בהכרח סותמים את הגולל על היכולת להשיג רגולציה שעובדת עבור הציבור. השינויים בסביבה הרגולטורית לפני ואחרי המחאה החברתית של קיץ 2011 ממחישים היטב את הדינמיות של אופי הרגולציה. המחקר מתעד לא רק שינויים גלויים לעין (כמו ועדת טרכטנברג או רפורמות הריכוזיות והסלולר), אלא גם שינויים באג'נדה הציבורית, פוליטית ותקשורתית בישראל. שינויים אלה משדרים אופטימיות (זהירה מאוד), שכן, בישראל של אחרי המחאה קשה יותר לקבוצות אינטרסים צרות להשפיע על רגולציה יחסית לישראל מלפני המחאה.
תגיות:
