מטרת עבודה זו הינה הערכת הפוטנציאל של תעשיית האנרגיות המתחדשות הישראלית והתוויית הדרך והכלים למימושו. העובדה סוקרת את המגמות הגלובליות בשוק האנרגיות המתחדשות, ממפה את היתרונות היחסיים הקיימים בישראל – בצד החסמים – לצמיחתה של תעשייה מקומית משגשגת בתחום.
שוק האנרגיות המתחדשות העולמי נמצא במגמת גידול מתמשכת הן בהתקנות והן בפיתוח של מגוון טכנולוגיות חדשות. עם הגדלת נתח האנרגיה המתחדשת ברשת, התחדד הצורך בפתרונות של אינטגרציה לרשת, בדגש על רשת חכמה ואגירת אנרגיה.
עיקר הגידול בהתקנות אנרגיה מתחדשת הוא במדינות המתפתחות, והן מהוות יעד עסקי ראשי לשיתופי פעולה לתעשיית האנרגיה המתחדשת הישראלית.
בישראל קיים מרחב הזדמנויות המאפשר פיתוחים חדשניים יוצאי דופן ויישומם בתחומי ייצור האנרגיות המתחדשות, המורכב מהסינרגיה בין התעשיות הביטחוניות, תעשיית ההי-טק וסביבת ה- “startup nation” היזמית.
היתרונות היחסיים של ישראל בתחום מהווים פוטנציאל שיש למנפו, בייחוד לאור היותה הן תעשייה עתירת עבודה והן עתירת ידע, ופיתוחה צפוי להביא תועלת ישירה מהותית למשק הישראלי כגון תעסוקה וייצוא, כמו גם תועלות חיצוניות נוספות כגון הפחתת פליטות וחיסכון באנרגיה.
מאפייניה של תעשייה זו מעמידים אתגרים הייחודיים לאופייה, בדגש על קשיי מימון בשלבי המעבר מהוכחת הטכנולוגיה למסחורה.
לאחרונה ישראל דורגה במקום הראשון בחדשנות בתחום הקלינטק מבין 40 מדינות יזמיות, לפני פינלנד וארה”ב. עם זאת, ישנו פער בין רמת החדשנות ליכולות המסחור של הטכנולוגיות, בה דורגה ישראל במקום השמיני בלבד.
ההמלצה מרכזית – הקמת קרן במודל שיתוף השקעה ממשלתית והון מוסדי ופרטי.