– ישימות כלכלית והשפעות על הסביבה
צוות המחקר כלל חוקרים ומומחים מעמותת “נגב בר קיימא”, המועצות האזוריות תמר ומגילות, מכון ים המלח למחקר, פיתוח ולימוד, מפעלי ים המלח, מכון צוקרברג לחקר המים ואוניברסיטת בן גוריון
ים המלח, הים הנמוך ביותר בעולם והאגם המלוח ביותר בעולם, נתון כיום במצב של פגיעה סביבתית חמורה.
שאיבות המים מהירדן, הכינרת והירמוך לישראל, ירדן וסוריה, וכן שאיבת מי ים המלח למפעלי התעשיות של ים המלח בישראל ובירדן, מצמצמות בהתמדה את אספקת המים לימה. למעשה, “נגמרו” הזרימות הטבעיות לימה. ברירת המחדל, דהיינו לא לעשות דבר ולהמשיך במסלול “עסקים כרגיל”, הינה החלופה היקרה ביותר- מבחינה כלכלית וסביבתית. הנזקים הסביבתיים, נזקים לתיירות ולכבישים מוערכים ב-90 מיליון דולר לשנה.
במסגרת הסקירה נבחנו מספר חלופות עיקריות: “עסקים כרגיל”, הזרמת מי ים לים המלח (מהים התיכון או מים סוף) והזרמת מי הירדן לים המלח.
מטרת עבודה זו הינה פריסת התמונה הרחבה בפני הגורמים השונים הקשורים לפרויקט, בפני הציבור בישראל ובארצות הסמוכות.
הנחת העבודה היא כי קבלת התמונה הרחבה בסוגיית ים המלח תאפשר דיון אמיתי בבחינת החלופות השונות ותבטיח קבלת החלטה שקולה יותר לבחירת החלופה, שתביא תועלת מרבית ברמת סיכון סביבתי מינימאלי באיזור. עם זאת, ברור כי אין פתרון קל למצב הסביבתי הגרוע בו נמצא ים המלח. אין פתרון אידיאלי ואף לא אחת מהחלופות שנבדקו אינה נטולת סיכונים, אי וודאות וקשיים.
הבנק העולמי הודיע על כוונתו להוציא מכרז לתכנון חלופה להובלת מי ים סוף לים המלח ועל כן הוגש הדו”ח לבנק. הודות לדו”ח זה של מוסד שמואל נאמן הבינו בבנק העולמי כי החלופות מורכבות וההתמקדות בפתרון אחד ויחיד יכולה להיות יקרה מאוד לסביבה.
הדו”ח הוצג בפני השדולה הסביבתית בכנסת ישראל והוא מצוטט בכל הכתבות וההקשרים.
דו”ח מבקר המדינה השנתי, 59ב, לשנת 2008 עסק גם בסוגיית ירידת מפלס ים המלח. בעוד המבקר תוקף את התמודדות המדינה למניעת ירידת המפלס (הן מבחינת הבנת הנושא והן מבחינת הפעולות הנדרשות בשטח), הוא מציג את דו”ח מוסד שמואל נאמן כ “דוח המעלה על הכתב, לראשונה ובאופן מסודר, את החלופות השונות לשיקום ים המלח ומציג את יתרונותיהן ואת חסרונותיהן”. התייחסות המבקר לדו”ח המוסד מבססת את מעמדו ומקצועיותו של המוסד ומצדיקה את היסודות והחזון עליהם נוסד ועליהם הוא מתבסס עד היום- לחץ כאן לקריאת הדו”ח.
