מחקר זה מרחיב עבודה קודמת של המחברים במוסד נאמן משנת 2014 בשם “מקום אוניברסיטאות המחקר במערך המו”פ הלאומי בישראל”. העבודה הנוכחית מתמקדת בכוח אדם אקדמי בתחומי המדע והטכנולוגיה, (להלן מו”ט), ובוחנת אם מסתמן מחסור בבעלי הכשרות כאלה בישראל. המסקנה מעבודה זו היא, בניגוד לדעה הרווחת, שאין מחסור גורף במקבלי תארים אקדמיים בתחומי המו”ט.
מסקנה זו נשענת על שני טעונים. הטעון הראשון מבוסס על בחינה כמותית של מספר מקבלי תארים במו”ט. מערכת ההשכלה הגבוהה (אוניברסיטאות ומכללות) מעניקה בשנה למעלה מ-10,000 תארי בוגר בתחומי המו”ט, (לא כולל רפואה ורוקחות), ועוד כ-4,000 תארים מתקדמים (מסטר ודוקטורט) בתחומים אלה. על פי תחשיבינו מספרים אלה שקולים לכ-10% מסך המועסקים במשלחי יד אקדמיים במו”ט בכל ענפי המשק. שעור זה מספיק לפצות על פרישה טבעית, כולל פרישתם הצפויה של בעלי תארים במו”ט מבריה”מ לשעבר. הטעון השני מושתת על התפתחות השכר הריאלי במשלחי יד בתחומי המו”ט על פני כ-15 שנים. בדיקה זו מגלה שאין מגמת עליה בשכר זה שקיומה היה מצביע על מחסור בבעלי תארים אקדמיים בתחומים הנבדקים.
ממצאים מצרפיים אלה אינם שוללים קיום מחסור בתחומים ספציפיים. ואמנם, קיימות אינדיקציות להיווצרות מחסור בתחומים יחודיים של הנדסת חומרה ופתוח תוכנה. חוסרים נקודתיים כאלה הם בלתי נמנעים בעולם של טכנולוגיות משתנות המתחלפות בתדירות גבוהה.
