השקעה בטכנולוגיות בטחוניות מתקדמות היא מאפיין בולט של צבאות מודרניים. המאמר בוחן את מדיניות ההשקעה המיטבית בפיתוח טכנולוגיות כאלה, תוך התחשבות במאפייני ההתקדמות שלהן ובאי-הוודאות המובנית בתהליכי מחקר ופיתוח. המאמר מראה שההשקעה המיטבית היא פוקנציה לא-רציפה של התקציב הפנוי, ושההיא תלויה באופן לא-מונוטוני באי-ודאות טכנולוגית. כמו כן, המאמר מראה שיש ערך בשמירה על גמישות בהיקף ההשקעה לאורך תהליך הפיתוח.