מאמר זה מציע מסגרת לחשיבה על מדניות חדשנות המכוונת במפורש להאיץ את הפיתוח הכלכלי (development) של ארצות מתפתחות. בהקשר זה יש להתייחס לחדשנות כמושג רחב מאוד, הכולל סוגים שונים של חידושים במוצרים ובתהליכי ייצור שהם פרי של תושיית העובדים לא פחות מאשר של מו”פ מובנה. כמו כן יש (א’) להתאים את ההצדקה לתמיכה ממשלתית במו”פ לתנאים השוררים בארצות מתפתחות; (ב’) יש לבדוק מחדש את תכולת המושג של “זליגות יידע” (spillovers) לנוכח תהליכי הגלובליזציה; (ג’) כנ”ל לגבי תפקידן של “טכנולוגיות רב תכליתיות” (GPT). המקרה של ישראל הנו מעינן במיוחד בהקשר זה, שהרי החדשנות הטכנולוגית ב-ICT הצליחה בצורה מסחררת בישראל, אך רוב רובו של המשק שלא בהיי טק נשאר מאחור. הבנת מקרה זה מספק תובנות חשובות באשר להשלכות של מדניות תומכת חדשנות. לבסוף המאמר דן במנופים העיקריים של מדיניות חדשנות: השקעה בהון אנושי, מתן תמריצים, גישה לאינפורמציה, וגישה למקורות מימון.
/ דוחות ומחקרים /
