החשיבות של הון סיכון (VC) כמרכיב במודל ההיי-טק של עמק הסיליקון הובילה מדינות רבות במהלך שנות ה-80 וה-90 ליישם מדיניות ממשלתית שמטרתה לעודד פעילות זו.
מאמר זה מציע כי גורם מרכזי בכישלון של מדיניות רבות אלו ליצור תעשיית הון סיכון הממוקדת בסטארט-אפים (SU) בשלב מוקדם של ההיי-טק היה הגישה הפשטנית של מקבלי ההחלטות שראו בהון סיכון כמאגר הון בלבד. הגישה החלופית כענף תעשייתי שאומצה במאמר זה מתייחסת במפורש לנושאים של ארגון הון סיכון, יכולות, אסטרטגיה ומוסדות. אלו מנותחים בהקשר של גישת מחזור חיי התעשייה המתמקדת בתהליך יצירת התעשייה החדשה (הופעת הון סיכון) ובשלבי המשבר, השיקום והקונסולידציה שלאחר מכן.
ההופעה המוצלחת של תעשיית הון סיכון בישראל במהלך שנות ה-90 לא הייתה תהליך מונחה שוק טהור; אלא היא הונעה על ידי מדיניות/תוכנית מכוונת הון סיכון (יוזמה), שיושמה במהלך השנים 1993-1998. מבנה התמריצים והתזמון של תוכנית זו כמו גם אלמנטים אחרים בעיצובה עודדו כניסה הן של מנהלים/יזמים מקומיים איכותיים (רבים מהם עם ניסיון קודם בהיי-טק) והן של משקיעים מכובדים, בעלי יכולת ורשת קשרים מחו”ל. שתי הקבוצות סיפקו ערך מוסף משמעותי לתעשיית הון הסיכון המתהווה ולאשכול ההיי-טק. בשל גורמים אלו ואחרים, יוזמה הקלה על תהליך מהיר ויעיל ביותר של הופעת הון סיכון המבוסס על תהליכים משותפים ואחרים מצטברים. היא גם הבטיחה דפוס השקעה שעמד בהגדרה קפדנית של הון סיכון (דומיננטיות של השקעות בשלב מוקדם בסטארט-אפים טהורים בהיי-טק).
מאמר זה מציע כי ניתוח ההשפעה של מדיניות הון סיכון דורש התחשבות בהקשר ובתזמון של יישום המדיניות; והקשרים בין הון סיכון ומדיניות הון סיכון מצד אחד ומדיניות היי-טק ואשכולות היי-טק מצד שני. יתרה מכך, הצלחה מחייבת אימוץ פרספקטיבה מערכתית/אבולוציונית למדיניות חדשנות וטכנולוגיה בכלל ולמדיניות מכוונת הון סיכון בפרט.
