במרבית מסמכי המדיניות, שפורסמו בשנים האחרונות, בתחום איכות הסביבה עולה הנקודה הדורשת את קידום התחבורה הציבורית בישראל. לאחרונה נוספו נתונים מדאיגים על איכות האוויר הירודה במרכזי הערים, הנובעת בעיקר מעומס התחבורה. נתוני המחקר אותו ערכו המשרד לאיכות הסביבה, עמותת אדם טבע ודין והסוכנות לאיכות הסביבה האמריקאית (EPA) מצביעים על כך כי מדי שנה מתים כ- 1,100 איש ועוד כ- 17,000 חולים במחלות נשימתיות (וזאת באזור מטרופולין תל אביב בלבד), נתונים אלו, רק מגבירים ומחזקים את הצורך בשינוי מקיף בו תהיה העדפה ברורה לתחבורה הציבורית. אולם, התחבורה הציבורית מחויבת לשפר את ביצועיה הסביבתיים הן ע”י שימוש ברכבים חדשים ושימוש בדלקים נקיים, הן ע”י הקפדה על תוכנית טיפולים אשר תבטיח תקינות הרכב והן ע”י נהיגה והתנהגות נאותות המתאימות לתנאי הדרך והסביבה (לדוגמא, השארת מנוע דולק שעות רבות על מנת למזג את האוטובוס בזמן שתלמידי בית הספר עולים למצדה לסיור של 4 שעות הוא נוהג פסול מכל הבחינות). בחלק הראשון מובאת סקירה בין לאומית של מגמות בתחבורה בכלל ומערך תחבורה ציבורית בפרט. פרק זה דן בהשפעות חיצוניות והשפעות סביבתיות של התחבורה. הדגש הושם על השפעות התחבורה על זיהום אוויר ואמצעים לצמצומו. בחלק השני, פרק ראשון עוסק בתיאור של תחבורה ציבורית בארץ, פרק שני דן בהשפעות סביבתיות של התחבורה ובייחוד זיהום אוויר. בחלק השלישי מובאים רעיונות בנושא המחויבות הסביבתית של התחבורה הציבורית העירונית, כאשר בחלק מהנושאים המחויבות מותנית אך ורק בחברות התחבורה עצמן (הפקדה על יומן טיפולים לרכב, לדוגמא) ובחלק מהנושאים קיימת תלות בתקצוב ממשלתי (הצטיידות), ברשות המקומית (הקצאת נתיב תחבורה ציבורית) או במכרזים (העדפה לחברות המקפידות על נושא איכות הסביבה במכרזי הסעה של תלמידים, לדוגמא).