עידן הגז הטבעי בישראל החל בשנת 1999 עם גילוי שדה הגז “נועה” מול חוף אשקלון, ואחריו בשנת 2000 מאגר “מרי B”, שניהם במסגרת שותפות “ים תטיס”. מאגר “תמר” התגלה בראשית 2009 והתחיל לספק גז באפריל 2013. מאז התגלו מאגרי גז בשטחים של עוד שבעה רישיונות – אף אחד מהם עוד לא פותח. מאגר “לוויתן”, הגדול מבין כולם, התגלה בסוף 2010. סך כמות הגז הנמצאת ברישיונות תמר, לוויתן, כריש ותנין מוערך בכ- bcm1000 (מיליארד מטרים מעוקבים = bcm).
מתווה הגז הוא כינוי להחלטת ממשלת ישראל מ-16 באוגוסט 2015, בה הכריזה הממשלה על כוונותיה לגבי רגולציה במשק הגז הטבעי בישראל. השם הרשמי של ההחלטה היה: “מתווה להגדלת כמות הגז הטבעי המופקת משדה הגז הטבעי תמר ופיתוח מהיר של שדות הגז הטבעי לוויתן, כריש ותנין ושדות גז טבעי נוספים”. ב-27 במרץ, 2016 פסל בג”ץ את המתווה בגרסתו הראשונה. ב-22 במאי 2016 העבירה הממשלה שוב את ההחלטה עם שינוים ב-“סעיף היציבות”, הסעיף שמשך את עיקר ההתנגדות של בג”ץ. שתי חברות, נובל אנרג’י ודלק אנרגיה, החזיקו ברוב הזכויות בארבעת שדות הגז תמר, לוויתן, תנין וכריש והן היו אמורות להיות הנהנות העיקריות מהמתווה. המתווה עורר ויכוח פוליטי ומחאה ציבורית שהתבטאו בין היתר בסדרת הפגנות ברחבי ישראל ובעתירות לבג”ץ.
עם אישורו של המתווה יש מקום לדון בצעדים שיש לנקוט על מנת ליישם אותו בצורה האופטימאלית. דיון כזה הוא מטרת פורום האנרגיה הנוכחי.
המטרה העיקרית של מתווה הגז הייתה לחלק את הבעלות על רישיונות ההפקה בין זכיינים נוספים ולייצר תחרות, שתוביל להורדת המחיר. עקב גודלו המוגבל של השוק הישראלי הוחלט לייצא חלק מן הגז, תוך שמירה על רזרבה נאותה לתושבי ישראל לשנים הבאות. בדיון הועלתה הבעייתיות שבביצוע עסקאות ייצוא עם טורקיה, ובמידת מה גם עם מצרים, עקב אופי המשטרים במדינות אלה.
המלצות:
- מוצע לבחון השלכות סטטוטוריות וכלכליות של איחוד בין שתי הרשויות הנפרדות כיום – רשות הגז הטבעי ורשות החשמל. הרוב המכריע של הגז בישראל מופנה לייצור חשמל, וקיים קשר הדוק בין מחירי הגז והחשמל. לכן התקנות והקביעות הנוגעות לשני מקורות אנרגיה אלה צריכות להיות מתואמות ע”י גוף רגולטורי אחד.
- לישראל אין תכנית אב למשק האנרגיה. יש לפעול לקידום מדיניות אנרגיה (ולא רק חשמל) עם ראייה כוללת במדינת ישראל אשר תביא ליציבות וודאות במשק האנרגיה. בעולם האנרגיה המבוסס על השקעות ל-20 שנה, והזמן הממוצע לאישור תב”ע הוא 6-5 שנים, לא יתכן שתשתנה הרגולציה מידי מספר חדשים, כפי שהמצב כיום בישראל.
- יש לפעול להקמה בהקדם של מערכת קבלה נוספת לגז, ברוח החלטות וועדת צמח, אשר המליצה על שלוש תחנות כניסה של גז אל החוף.
- מומלץ לפעול להרחבת הגמישות בסחר של גז. כיום הסחר בגז בין תחנות כוח מוגבל; למשל, כאשר לתחנה אחת יהיו עודפים ולשנייה מחסור, וכדי למנוע מצב שתחנה אחת לא עובדת ובמחסור ותחנה שנייה צוברת עודף גז – ניתן יהיה לרכוש גז בסחר משני. צריך לאזן רגולציה בהיקף התחייבות כזה שיעודד יזמים לפתח שדות נוספים, כדי שהשוק יגיע ליתרות בהיקף האספקה הזמין.
- במתווה החדש קיים מצב תאורטי שסך הסכמי הגז החתומים עשוי להיות גדול מסך הצריכה. כלומר, יתכן שהצרכנים יתחייבו לשלם לחברות הגז יותר מאשר יצרכו, במסגרת take or pay – TOP. מנהל מערכת החשמל, שצורכת 90% מהגז בישראל, על פי הרגולציה החדשה יכול להחליט מי יצרוך גז למרות שאינו חתום על שום הסכם. מומלץ שלא לאפשר לחברות הגז TOP גבוה מאשר כלל הצריכה של ישראל. היות ובישראל שוק ריכוזי, התרחיש הטוב ביותר הוא שיהיה גם מחסום אחד – שמדינת ישראל תיצרוך ותחלק. זהו מודל של Single buyer. בשורה התחתונה יש להגיע למצב שישראל לא משלמת על גז שהיא לא צורכת. מנגד חושבים חלק מן המשתתפים כי מודל זה אינו מתאים, גורם להכנסת גוף מתווך נוסף שיקנה וימכור גז ובכך רק יגדיל את העלויות.
