מתחת לקו האדום – על משבר המים בישראל

בתחילת הקדנציה של ממשלת הליכוד בשנת 1996, פנה אלי שר החקלאות רפאל איתן וביקש שאסייע לו בהכנת חוברת נתונים על מצב משק המים. הוא הביע מראש את דאגתו על כך שמצב משק המים עלול להוביל לחיסול החקלאות. כדי למנוע מצב זה הוא יזם לשם כך פגישה משותפת עם השר לתשתיות לאומיות דאז, אריאל שרון. החוברת הוכנה ונשלחה למספר לא קטן של בעלי מקצוע לתגובות והערות. לאור אלה, הוצאה חוברת מתוקנת שנשאה את הכותרת “על מצב משק המים וגורל החקלאות”, ורק אז התקיימה הפגישה בין שני השרים. מהנתונים היה ברור לגמרי שמדינת ישראל מתקדמת במהירות לריקון מאגרי המים שלה, להמלחתם ולזיהומם בצורה קשה, ועם אלה ככל הנראה, גם לחיסול החקלאות או חלק ניכר ממנה. נציג המים דאז, שהשתתף בישיבה, טען בניגוד לנתונים שלי, שעד שנת 2010 לא תחסר לישראל ולו טיפת מים אחת. הוא טען גם שבמשך עשור לא היה כל גידול בצריכת המים. למרות זאת, סוכם בישיבה שרפאל איתן ימשיך בטיפול בבעיה כדי להבטיח את מערכת הספקת המים. לפגישה הראשונה אצל רפאל איתן זומן גם נציג אגף התקציבים דאז במשרד האוצר, לשמחתי ולהפתעת הכל, הוא הודיע שבמשרד האוצר מוכנים לבחון מודל כלכלי לסיוע לחקלאות שלא דרך צינור המים. בתום הפגישה סיכם רפאל איתן שיש להכין שני מסמכים: האחד עם נתוני משק המים שאין עליהם כל ויכוח, ומסמך שני ובו ניתוח כלכלי של החקלאות וערכיה השונים בראייה עתידית של מדינת ישראל. השר רפאל איתן לא הצליח לגרום לכך שמסמכים אלה יוכנו. למרות כמה פגישות ותזכורות בעניין הנושא דעך והתמסמס. באותה תקופה יזמתי הוצאה לאור של חוברת שלמה יותר בשם “פיתוח בר-קיימא של משק המים וגורל החקלאות”, (מאי 1999), במסגרת מוסד שמואל נאמן וממכון גראנד למחקר המים בטכניון. החוברת הופצה בין למעלה מ- 200 מומחי מים, מומחי איכות סביבה ומקבלי החלטות. לבסוף, נערכה ב- 15.12.1999 סדנא בטכניון בחיפה שעסקה בשמונה נושאים שנוסחו מראש מתוך החוברת. בסדנא השתתפו למעלה מ- 90 מומחים, כאשר רבים מהם ביקשו מראש רשות דיבור ואף כתבו תקצירים של דבריהם. להוציא דיון בנושא הכלכלי, בו לא מוצה הדיון, היה למעשה קונצנזוס על כל הנושאים ההידרולוגיים וההנדסיים. חשתי שהחוברת וכן סיכום הסדנא בנושא משק המים בישראל, לא יתנו ביטוי בהיר ותקיף די הצורך, ולא היה בהם תיאור מלא ומקיף של חומרת המשבר במשק המים בישראל. בסדנא היה ניסיון לא לחרוג מדיון טכני יבש. לכן, התחלתי כבר במחצית השנייה של שנת 1999 בהכנת החוברת הנוכחית, תוך קליטה רצופה של הערות והצעות מחברים.