אלימות, פשיעה ושיטור ביישובים ערבים

ד"ר עלי נוהאד, רות לוין-חן

צטט כ:
נוהאד עלי, לוין-חן רות. אלימות, פשיעה ושיטור ביישובים ערבים חיפה, ישראל, מוסד שמואל נאמן, 2019. https://neaman.org.il/Violence,-Crime-and-Policing-in-Arab-Towns

קישור לדוח המלא

בשנים האחרונות מסתמנת עליה תלולה בשיעורי הפשיעה והאלימות בחברה הערבית. בשנת 2018 נהרגו או נרצחו 71 אזרחים ואזרחיות ערבים, ושיעורם מכלל הנרצחים וההרוגים באותה שנה הוא 61%. 15 מתוך הנרצחים בחברה הערבית - נשים. בנוסף, במאות אירועים של אלימות, כולל שימוש בנשק חם ברבים מהם, נפצעו עשרות רבות של אזרחים ונגרם נזק לרכוש. רובם הגדול של האירועים לא דווח לגורמי האכיפה.

הסיבות המרכזיות לאלימות בחברה הערבית הן: נוכחות בלתי מספקת של המשטרה בישובים הערבים; מצבה החברתי-כלכלי של האוכלוסייה הערבית, כאשר מחצית מכלל המשפחות הערביות מוגדרות כעניות וכמעט שני שלישים מהילדים הערבים חיים מתחת לקו העוני; אבטלה נרחבת – בעיקר בקרב צעירים וצעירות; תמורות בתפקיד המשפחה בחברה הערבית ומעבר לחברה אינדיבידואליסטית יותר הגורמות לכך שהמשפחה אינה מקור לביטחון ולאכיפת החוק כפי שהיתה בעבר, אך גם הרשויות עדיין לא ממלאות תפקיד זה באופן מספק בחיי האזרחים הערבים; אי-שוויון בשירותים הניתנים לאזרחים הערבים אשר בא לידי ביטוי, בין היתר, בנוכחות דלילה של מוסדות הממשלה בישובים הערבים; ועוד

ממצאים עיקריים:

למעלה משליש מהאזרחים הערבים (35.8%) מרגישים חוסר ביטחון אישי ביישוב מגוריהם בגלל אלימות, לעומת 12.8% בלבד בקרב האזרחים היהודים.
התופעות המדאיגות ביותר את האזרחים הערבים הן האלימות – שיעור המודאגים ממנה הוא 80.3% .
האלימות כלפי נשים מדאיגה אף היא את האזרחים הערבים; הנשים מודאגות מהנושא יותר מהגברים: כ-71% מהנשים הערביות מודאגות מאלימות הננקטת כלפי נשים לעומת 53% בלבד מקרב הגברים.
החשש להיפגע מתופעות שונות של אלימות ופשיעה גדול בקרב החברה הערבית יותר מאשר בקרב החברה היהודית: 19.6% בלבד מקרב האזרחים היהודים חוששים להיפגע מעבירות אלימות לעומת 59.3% בקרב האזרחים הערבים.
בהשוואה לחברה היהודית, שיעור הערבים אשר הם או מי מבני משפחתם או חבריהם נפגעו מביטויים שונים של אלימות גבוה בכל התופעות מבחברה היהודית: למשל, 11% מהנשאלים הערבים ציינו כי הם או מכריהם נפגעו משימוש בנשק קר או חם בהשוואה ל-1.2% בלבד בקרב היהודים.
קרוב לרבע מהאזרחים הערבים (23.5%) חוו איום באלימות עליהם או על מי מבני משפחתם או חוו אלימות מילולית כלפיהם.
אשר לעמדות כלפי המשטרה, 61.7% מהאזרחים הערבים אשר חוו הפעלת אלימות כלפיהם השיבו כי הם לא הגישו תלונה במשטרה בגין המקרה. ממצא זה מלמד על חוסר האמון המובהק במשטרה אשר מוביל אזרחים רבים לחיפוש חלופות לפתרון הבעיה מחוץ לרשויות החוק.
שיעור האזרחים הערבים המעריכים את טיפול המשטרה בהם במגעם האחרון עימה כטוב או כטוב מאוד עומד על 34.9% לעומת 47.9% בקרב היהודים.
האזרחים הערבים סבורים כי תפקוד המשטרה טוב בתחומים הנוגעים לאכיפת החוק והסדר: 45.2% מהם ציינו כי תפקוד המשטרה טוב או טוב מאוד באכיפת חוקי התנועה בחברה הערבית ו-32.7% שבעי רצון מתפקוד המשטרה כלפי אכיפת החוק והסדר. עם זאת, שביעות הרצון הולכת ויורדת בתחומים האחרים – שמירה על ביטחון האזרח הערבי, מלחמה בפשיעה בחברה הערבית והתמודדות המשטרה עם הסחר בסמים ועם השימוש בהם, מלחמה במשפחות הפשע בחברה הערבית ומלחמה באלימות. אשר לתחום האחרון, רק 16.1% מהאזרחים הערבים סבורים כי תפקוד המשטרה בו טוב או טוב מאוד.
ממצא מדאיג נוסף הוא התפיסות והתחושות של האזרחים הערבים ביחס לנשק חם: 8% מהערבים מסכימים או נוטים להסכים לטענה כי בישראל ניתן להשיג בקלות נשק חם לעומת 33.8% מהחברה היהודית הסבורים כך.
הגורם אשר נתפס כבעל ההשפעה הרבה ביותר על שכיחות השימוש האלים בנשק הוא העונשים הקלים המושתים על עברייני אלימות: 84.7% מהנשאלים הערבים סבורים כי גורם זה הוא בעל השפעה רבה וכך גם 77% מהנשאלים היהודים. נשאלים ערבים רבים (82.6%) סבורים כי לזמינות הנשק השפעה רבה על השימוש האלים בנשק וזאת לעומת 50.6% בחברה היהודית. חשוב לציין בהקשר זה כי גם נוכחות מעטה של שוטרים נתפסת כגורם המשפיע על השימוש האלים בנשק (67% מהנשאלים הערבים ו-53.8% מהנשאלים היהודים).
כ-44% מהאזרחים הערבים מביעים נכונות רבה או רבה מאוד להשתתף במאבק באלימות ביישוביהם וכ-29% מהערבים מוכנים לכך במידה בינונית בלבד. ממצא זה מעיד על נכונות בינונית להירתם למאבק כזה ועל תחושת הייאוש אשר מעוררת בערבים פקפוק ביכולתם לשנות את המציאות הקשה, ולכן הם מוותרים מראש על השקעת כל מאמץ למאבק קהילתי באלימות.

בתשובה על השאלה בדבר יעילות הגורמים השונים במאבק באלימות השיבו רוב הנסקרים שהמשפחה היא הגורם היעיל ביותר בצמצום האלימות בישראל (59.7% ציינו כי הם שבעי רצון או שבעי רצון מאוד מיעילות טיפולה). מערכת החינוך זוכה לשביעות רצון גבוהה יחסית: 54.7% מהאזרחים מרוצים מתפקודה. לעומת זאת, המנהיגות בחברה הערבית, משטרת ישראל, הכנסת והממשלה נתפסות כגורמים שיעילותם צמצום האלימות בישראל נמוכה: רק 24.7% מהאזרחים הערבים שבעי רצון מתפקודה של המנהיגות הערבית, 24% שבעי רצון מתפקודה של המשטרה, 16.8% מתפקודה של הכנסת ו-16.2% מתפקודה של הממשלה.
ככלל, רמת האמון של האזרחים הערבים במשטרת ישראל נמוכה ועומדת על 26.1% (בהשוואה ל-42.2% בחברה היהודית).
בכל זאת, למרות רמת האמון הנמוכה, המשטרה היא הגורם המרכזי שאליו יפנו הנשאלים בחברה הערבית אם הם או מי מבני ביתם ייפגע מעבירת אלימות או מאיום בתקיפה ובגרימת אלימות: 58% ציינו כי יפנו למשטרה, 17% השיבו כי יפעלו בעצמם ו-16% ציינו כי יפנו לגורמים אחרים בבקשה שיגנו עליהם.