מזון ומים הם משאבים לאומיים חיוניים, אשר ממלאים תפקידים מכריעים הן בהישרדות מיידית והן בביטחון תזונתי במובנו הרחב. המונח מתייחס למצב שבו לאנשים, למשקי בית ולקהילות יש את האמצעים הפיזיים, החברתיים והכלכליים לגשת למזון מספיק, בטוח ומזין, אשר עונה על דרישות התזונה והעדפות המזון שלהם, ומאפשר אורח חיים פעיל ובריא.
מדינת ישראל עומדת בפני אתגרים משמעותיים בבואה לספק ביטחון מזון לכלל אזרחיה. ביטחון זה עלול להיות בסכנה בטווחי זמן שונים: בטווח הקצר ארועים בטחוניים, בטווח הבינוני ארועים גיאופוליטיים אזוריים או גלובליים וכן ארועי קיצון אקלימיים שאנחנו חווים אותם כבר כעת, בטווח הארוך אנו עומדים בפני המשך שינוי האקלים אשר יאתגר את כלל המדינות בעולם ועשוי/עלול להכתיב סדרי עדיפות שונים למקורות מזון משמעותיים וכן שינוי ביחסי הכוחות הגלובליים אשר עלולים לסכן את ביטחון המזון הלאומי.
בעשורים האחרונים ניכרת עליה בשכיחות מחלות שמקורן באורח חיים לא בריא ודפוסי התזונה. כתוצאה מכך ניכרת פגיעה באיכות החיים של אזרחי ישראל, ועליה בנטל על כלכלת ישראל. מעבר לעלות הישירה למערכת הבריאות, יש לכך השפעות עקיפות כלכליות וחברתיות משמעותיות. לפיכך, תכנון ביטחון מזון לאומי צריך להישען גם על “סל תזונה” שמאפשר תזונה בריאה ונגישה לכלל האזרחים.
בבואנו להתמודד עם הנושא נידרש לשאלות באשר להגדרת צריכה מקיימת, אפיון המקורות, ניתוח פערים וסיכונים, אפיון כלים תשתיתיים כלכליים וחברתיים שישמשו לפתרון ועוד. ניתוח מסוג זה מחייב חשיבה רב תחומית ורב מגזרית
