סקר הביטחון האישי והקהילתי בעיר אום אל פחם אשר נערך בחודשים נובמבר-דצמבר בשנת 2021 באום אל פחם עסק בביטחון האישי של תושבי העיר, יחסיהם עם ואל המשטרה ובדק את שביעות הרצון של תושבי העיר מהעירייה וממחלקותיה בכלל ובמיגור האלימות בפרט. אוכלוסיית הסקר כללה את תושבי העיר הבגירים (N = 302).
מממצאי הסקר עולות מספר מסקנות:
- תושבי אום אל פחם מודאגים ביותר מתופעות אלימות (אלימות כללית, פשיעה, ירי ושימוש בנשק) והכי פחות מודאגים מהתופעות הפוליטיות הקשורות לאוכלוסייה הערבית (קפאון תהליך השלום בין ישראל לפלסטינים, אי-שיוויון בין יהודים לערבים בישראל ומצב הדמוקרטיה במדינה).
- תושבי העיר ביטאו את החשש הגבוה ביותר להיפגע מעבירות אלימות ואת החשש המועט ביותר להיפגע מעבירות מין. ייתכן כי דבר זה מוסבר, בין היתר, גם על ידי ההיפגעות בפועל, אשר הייתה המועטה ביותר מעבירות מין והרבה ביותר – מעבירות אלימות (שימוש בנשק חם או קר).
- רוב תושבי אום אל פחם מרגיש חוסר ביטחון אישי ביישוב. המרחב המעורר הכי הרבה תחושת איום בקרב תושבי העיר הוא הרחוב, והמרחב בו תחושה האיום היא המועטה ביותר הינו ביתם הפרטי.
- מרבית מתושבי העיר שחוו אלימות לא הכירו את התוקף. מבין אלה שהכירו, הרוב ציינו כי מדובר באדם שאינו נמנה עם הקטגוריות המוגדרות (אדם זר, שכן, חבר, מכר, בן משפחה או עמית לעבודה).
- רובם המכריע של תושבי העיר (כ-97%) דיווחו על עלייה ברמת האלימות ביישוב בהשוואה לשנה הקודמת.
- בהתייחס לעמדות כלפי נשק חם, תושבי העיר הסכימו יותר עם הטיעונים כאשר הם התייחסו לעיר ופחות למסגרות כלליות יותר – בהתייחס הן לקלות השגת הנשק החם הן להגברת השימוש בו. הגורם השכיח ביותר לשימוש בנשק שצוין הוא קלות הענישה כלפי עברייני האלימות וההכי פחות שכיח – נוכחות מועטה של שוטרים.
- בהתייחס לפעילות לצמצום האלימות, תושבי העיר ראו כחשובה ביותר את החמרת הענישה כלפי עברייני האלימות וכפעולה הכי פחות חשובה – שיפור מערכת היחסים עם המשטרה.
- מעל למחצית מתושבי העיר מוכנים לקחת חלק מועט במאבק האלימות בעיר.
- הם היו הכי שבעי רצון מהמשפחה והכי פחות – ממשטרת ישראל – בכל הקשור ליעילות הטיפול למען צמצום האלימות. בהתייחס ליחסים עם המשטרה, רק כשליש ציינו כי הטיפול בעת המגע האחרון היה טוב או טוב מאוד. שביעות הרצון הגבוהה ביותר מהמשטרה נרשמה בכל הקשור לאכיפת תקנות הקורונה, והנמוכה ביותר – בכל הקשור להתמודדות עם סחיטת דמי החסות.
- המרואיינים בסקר ביטאו את הנכונות הרבה ביותר לדווח על קורבנות בגין עבירת אלימות ואת הנכונות הנמוכה ביותר – על עבירות מין. רוב המשיבים בסקר ציינו כי יפנו לגורמים שאינם משטרה בעת פגיעה מעבירות אלימות. לבסוף, פחות מעשירית מהנחקרים ביטאו אמון או אמון רב במשטרה.
המרואיינים בסקר התייחסו גם לפעילות העיריה ולאלימות בעיר.
- שביעות הרצון הרבה ביותר מהעירייה נרשמה בהתייחס לרמת החינוך הכללית בעיר, והנמוכה ביותר – מהשיטור העירוני.
- הרמה הכללית של החינוך הייתה גם התחום המשמעותי ביותר שהשיפור בו עלול להוביל לצמצום האלימות בעיר. מנגד, השיפור בניקיון ופינוי אשפה היה לדעת המשיבים הגורם הכי הפחות מהותי לצמצום האלימות בעיר.
- בהתייחס לאלימות ביישוב, כשני שליש המשיבים דיווחו כי לא הם ולא בני משפחותיהם לא נפגעו מהאלימות בעיר.
- בנוסף, כ-46% מהמשיבים לא מבצעים קניות מחוץ לעיר, אך 41.4% נוספים לעתים מעדיפים לעשות קניות מחוץ לאום אל פחם לאור האלימות הגואה ביישוב.
ממצאי הסקר מעלים תמונה מורכבת בכל הקשור לאלימות ביישוב. נראה שהאלימות בעיר מתרחשת בהיקפים רבים כל כך עד כדי כך שהאלימות, הפשיעה והמחוללים שלהם הם הנושאים המדאיגים ביותר והמעוררים ביותר את החשש של תושבי העיר. מנגד, נראה שהאמון במוסדות המדינה שהינו נמוך דיו, עלול להוות מכשול בכל הקשור לשיתוף הפעולה עם תושבים למען מיגור האלימות ביישוב.
* לדוח המונגש יש לקרוא את הקובץ: ‘סקר עמדות תושבי העיר אום אל פחם_מונגש’
