מאמר זה בוחן את הדינאמיקה של האלימות בסכסוך הישראלי-פלשתיני מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה (אינתיפאדת “אל-אקצה”) בספטמבר 2000. במהלך הסכסוך נהרגו יותר מ-3,800 פלשתינים ויותר מ-1,000 ישראלים. תוך שימוש במספר ההרוגים היומי בין ספטמבר 2000 לינואר 2005, אנו אומדים את פונקציות התגובה של שני הצדדים, ומוצאים עדות לסיבתיות גריינג’ר חד-כיוונית, מאלימות פלשתינית לאלימות ישראלית, אך לא להיפך. ממצא זה עמיד לספציפיקציות שונות של פונקצית התגובה, כולל המבנה הדינאמי ורמת האגרגציה שלה. מסקנתנו היא, שלמרות הדעה הרווחת כי ישראל והפלשתינים נעולים במעגל אלימות ללא מוצא, הנתונים אינם תומכים בדעה זו.
/ דוחות ומחקרים /
