ישראל מתמודדת עם צרכים תקציביים גדולים מאוד, הן כתוצאה של משבר הקורונה והנסיקה ביחס החוב-תוצר בעקבותיו, והן בשל הצורך לשדרג שירותים ציבוריים חיוניים לאחר תקופה ארוכה של כרסום והזנחה, ומכאן שלא יהיה מנוס מהעלאת מסים בעתיד הקרוב. הצירוף בין הדרישות הפיסקליות לבין הצורך לטפל בפגמים ובעיוותים הרבים שהצטברו במערכת המס בישראל, מהווה הזדמנות פז להתניע מהלך נרחב לסיפוק צרכים משולבים אלה, תוך קידום שתי מטרות מרכזיות: חתירה להוגנות במיסוי והפחתת השפעות חיצוניות. מסמך זה בוחן את מערכת המס בישראל על פי מטרות אלו, ומציע שורה של צעדים כדי לשרת אותן ובו בזמן להגדיל את סך תקבולי המיסים בכ-16.5 מיליארד ₪ (1.2% תוצר).
אלה ההמלצות העיקריות: מיסוי כל ההכנסות מהון (דיבידנדים, רווחי הון, ריבית ושכר דירה) בשיעור של 31%; ביטול הפטור על קרנות השתלמות; האחדת מס החברות והורדת שיעורו ל-22%, תוך ביטול כלל ההנחות וההטבות.
יחד עם זאת, מס החברות יהיה דיפרנציאלי על פי מידת אי-שוויון בתוך הפירמות הגדולות: הלא שוויוניות ביותר ישלמו 1% נוסף (23%), השוויוניות במיוחד 1% פחות (21%); בנוסף מוצע להטיל מס פחמן, מס סוכר ומיסי דרך.
אי היציבות הפוליטית פגעה קשות בכלכלת ישראל, והביאה בין היתר להזנחת הטיפול בסוגיות העומק של המשק והחברה. אין ספק כי מערכת המס הנה אחת הסוגיות המרכזיות שדורשות הערכה מחדש ושינויים מרחיקי לכת – יש לקוות שמשבר הקורונה יהיה הזרז לכך.
