עבודה זו נערכה במקור לפני משבר הקורונה, ועל כן היא לא מתיימרת לתת מענה לאתגרים הנוכחיים שניצבים בפני המשק הישראלי בגין משבר חמור זה. אולם, תהליכים ארוכי טווח שהגיעו לידי בשלות ערב הקורונה, מחייבים ממילא הערכה מחדש של המדיניות הכלכלית ששלטה עד אז. אנו נתייחס לתקופה הנוכחית שבה ההתמודדות עם משבר הקורונה היא דומיננטית כתקופה חריגה מבחינת המדיניות הכלכלית, ונתמקד לא בה אלא ביום למחרת.
בהתאם לכך, מטרתה של העבודה היא להציע מדיניות פיסקלית חדשה, אשר יהיה בכוחה כדי לאזן טוב יותר בין שמירה על משמעת פיסקלית לבין מתן מענה הולם לצרכי החברה בישראל. המתווה המוצע מציב שני יעדים, יעד חוב-תוצר ויעד הוצאה ציבורית-תוצר, אשר יהיה על הממשלה לקבוע בתחילת כהונתה, ולאורם היא תבנה את התקציב מדי שנה כך שתבטיח את השגתם תוך פרק זמן קצוב. יעדים אלה יוזנו לתוך שתי נוסחאות, אחת לכלל הוצאה ושנייה לקביעת גודל הגירעון השנתי, ומהן ייגזרו גודל התקציב השנתי ונטל המס. בניית תקציב המדינה מדי שנה על פי כללים אלה תבטיח עמידה ביעדים, תוך יישום של מדיניות פיסקלית שקופה, אחראית ומאוזנת.
