מערכת הבריאות בישראל מאופיינת זה זמן רב במחסור מחריף במיטות במחלקות הפנימיות, תורים ארוכים, עומס על הצוותים הרפואיים, ודוחק בחדרי המיון – כל אלה מעידים על בעיות עומק חמורות שדורשות מענה דחוף. משבר הקורונה ממחיש ביתר שאת כי תת-ההשקעה במערכת הבריאות הציבורית משך שנים פגעה במוכנות ובזמינות של צוותים, ציודים ותשתיות קריטיים. המבנה המוצלח של מערכת הבריאות הציבורית, ומדדים בריאותיים מחמיאים כגון תוחלת חיים ארוכה, הפכו לאמתלה נוחה שאפשרה המשך השחיקה של המערכת הציבורית.
אלא שישראל חריגה במשקל הנמוך של ההוצאה הציבורית על בריאות, במיעוט מספר הבוגרים ברפואה, ובגיל הממוצע הגבוה של הרופאים, ומכאן שללא שינוי מרחיק לכת במדיניות המערכת תתדרדר הלאה בוודאות. אנו מציעים מתווה תקציבי שמציב כיעד יחס בין ההוצאה הלאומית על בריאות לתוצר של 8.8%, מה שמצריך גידול של 2 מיליארד ₪ לשנה עד 2025, מעבר לגידול התקציבי השוטף ע”פ צמיחת התוצר, ומעבר למה שיידרש בשל משבר הקורונה.
התוספת תבוא בחלקה מהעלאת מס הבריאות, ובחלקה מתקציב המדינה. המהלך התקציבי צריך להיות מלווה בהצבת גבולות ברורים בין המערכת הציבורית לפרטית, בהעצמת רפואת המשפחה והרפואה המונעת, ובשימוש נרחב בנתוני עתק ובבינה מלאכותית, כחלק מאסטרטגית בריאות כוללת לטווח הארוך.
