מתוך ניתוח נתוני הלמ"ס ו-OECD הנוגעים להשקעה של המדינה במו"פ בתחום הבריאות עולה תמונת מצב עגומה: רק 0.5% מההשקעות הממשלתיות במו"פ הן בתחום הבריאות; חלה ירידה של 20% בחמש שנים בהשקעות במחקר בבתי החולים
ישראל מדורגת נמוך בהשקעות בבריאות ביחס למדינות ה-OECD. לצד הנתונים העגומים, חוסר ניהול וחוסר שקיפות של תוכניות בריאות וממשלתיות בישראל וכן העדר מדיניות ותכנון ארוך טווח של תחום הבריאות פוגעים ביכולת של ישראל להתמודד עם המשברים בעתיד הקרוב והרחוק.
על קובעי המדיניות ללמוד ממודלים של מדינות בנות השוואה לישראל המובילות בתחום זה: פינלנד, נורבגיה ואירלנד ולקבוע אסטרטגיה ברורה וארוכת טווח הכוללת תרחישים שונים (גם כאלה כדוגמת "הקורונה")
לעודד שיתופי פעולה בין משרדיים ובין הסקטורים השונים; להשקיע תקציבים במחקר רפואי בשיעור הדומה למדינות שנמצאות בחזית הידע מבחינת המחקר הרפואי בעולם; לאפשר גישה למאגרי המידע בתחום הבריאות הקיימים בישראל ולקבוע את הרגולציה המתאימה ולפעול בשקיפות מלאה כלפי המערכת וכלפי הציבור.
