רוב תוכניות התמיכה הממשלתיות להון סיכון באירופה במהלך שנות ה- 90 היו מבוססות על גישה פיננסית-סטטית לפתרון בעיית כשל השוק במימון חברות הזנק טכנולוגיות, במקום לנקוט בגישה מערכתית לעידוד התהוות מערך חדשנות ושוק הון סיכון חדש שיבטיח פתרון דינמי ארוך טווח לכשל השוק. לאור התוצאות העגומות של תכניות תמיכה אלו ולאור ההצלחה של תוכנית התמיכה הישראלית בהון סיכון, אנו טוענים שנקיטה בגישה אבולוציונית מערכתית יכול לתרום לתכנון כלי ניתוח וכלי מדיניות יעילים יותר.
המאמר מציע שבכדי שמדיניות תמיכה בהון סיכון תהיה יעילה מספר רכיבים צריכים להתקיים: 1. מסה קריטית של קרנות הון סיכון או ושחקני הון סיכון אחרים, 2. סקטור של חברות הזנק טכנולוגיות, ו- 3. תשתיות ומוסדות תומכים רלוונטיים. לפיכך, בעוד שבקונטקסט מסוים תוכנית תמיכה בהון סיכון יכולה להתמקד בקידום קרנות הון סיכון, בקונטקסטים אחרים המדיניות צריכה בשלב הראשון להתמקד בקידום תנאי הקדם הנוספים – סקטור של חברות הזנק וסביבה מוסדית תומכת ליזמות.
הגישה המוצגת במאמר מבוססת על 1. הסתכלות רב-ממדית על מאפייני שוק הון הסיכון (כסף, קשרים, שוק, וכד’) 2. אטראקציה רבה בין מדיניות התמיכה להתפתחות האשכול; 3. גישה אסטרטגית למדיניות חדשנות טכנולוגית.
