הכשל התחבורתי בישראל הפך לאחת הבעיות החמורות ביותר המעיבות על חיי אזרחיה, אשר גובה מחירים כלכליים, סביבתיים, חברתיים ופסיכולוגיים הולכים ומאמירים. הובילה לכך תת-השקעה בתחבורה ציבורית, לצד פיתוח נרחב של כבישים אך ללא ניהול מושכל של ביקושים ותנועה. ההשקעות התחבורתיות המקודמות כיום יוכלו אולי למנוע החמרה בטווח הארוך אך לא בשנים הקרובות: צפיפות גבוהה וגוברת, צמיחה כלכלית, ומחירי דיור מאמירים יוצרים לחצי ביקוש עוצמתיים אשר גוברים על קצב ההרחבה של התשתיות התחבורתיות.
ע״מ להתמודד בהצלחה עם המשבר התחבורתי בטווח הקצר יש לחולל שינוי בדפוסי הנסיעה, בפרט של הנוסעים לעבודה מדי יום, שכן כ-80% מנהגים אלה נוסעים לבד ברכבם הפרטי, ויוצרים גודש הולך ומחמיר בעיקר באזור המרכז. שינוי כזה מצריך שילוב של תמריצים עוצמתיים מחד וטכנולוגיה מאפשרת מאידך, כך שלפחות חלק מנהגים אלה יעדיפו נסיעות שיתופיות.
נייר העבודה מציג תכנית כוללת שמטרתה לחולל את השינוי המתבקש בדפוסי הנסיעה, ובמרכזה רפורמה מקיפה במיסוי על הרכב: כל המסים המוטלים כיום (בלו על הדלק, מסי קנייה על מכוניות, וכו׳) יבוטלו באופן הדרגתי, ובמקומם יונהג תשלום פר ק״מ אשר ישתנה ע״פ מקום, שעה ומספר נוסעים ברכב. כמו כן יינתנו תמריצים למעסיקים ועובדים כדי לארגן נסיעות שיתופיות אל מתחמי תעסוקה. מערך האוטובוסים העירוניים ישודרג כך שיהפוך לתחרותי מול הרכב הפרטי.התכנית הנה ישימה בטווח הקצר-בינוני, לא דורשת תקציבי עתק, אך מצריכה שינוי תפיסתי ותעוזה פוליטית – אולי אלה יימצאו בעתיד הלא רחוק.
