משק האנרגיה בישראל עובר בשנים האחרונות שינוי משמעותי. ייצור החשמל היה רובו ככולו באתרי חברת החשמל לישראל (חח”י) ואילו בשנים האחרונות ניכרת חדירה של יצרני חשמל פרטיים (יחפ”ים) לשוק. תמהיל הדלקים המשמשים לייצור החשמל בישראל גם הוא עובר בשנים האחרונות שינויים מהותיים עם עליית נתח הגז הטבעי לכ-50% מייצור האנרגיה במשק בשנת 2015.
בהתאם להנחיות לחישוב פליטות גזי חממה (גז”ח) ממקורות אנרגיה עבור מערך הדיווח הוולונטרי בישראל יש להבחין בין הפליטות הישירות (מכלול 1) של ייצרני החשמל עצמם לבין הפליטות העקיפות (מכלול 2) המיוחסות לצרכני החשמל. חח”י מחשבת מידי שנה עבור מערך הדיווח הוולונטרי של המשרד להגנת הסביבה את מקדם הפליטה המשוקלל עבור ייצור החשמל באתרים המופעלים על ידה כשחישוב זה אינו כולל יחפ”ים המספקים אף הם חשמל לרשת הארצית.
ההנחיות לחישוב פליטות עקיפות של גז”ח מדגישות את החשיבות של בחירת מקדם הפליטה התואם את מקור החשמל הנצרך. בהתאם לנתוני רשות החשמל, נתח ייצור החשמל הפרטי (שמקורו לא מאתרי חח”י) עלה מ-8% בשנת 2012 וצפוי להיות קרוב ל-40% ב-2020. לפיכך, עם החדירה של יחפ”ים למשק החשמל עולה החשיבות של הבדלה בין עצימות פליטות גז”ח (מקדם הפליטה) של החשמל הנרכש ישירות (על פי חוזה) מיצרן חשמל פרטי (יח”פ) לבין עצימות פליטות גז”ח של רשת החשמל הארצית.
מטרות דו”ח זה הן:
– לסקור בקצרה אלו שינויים חלו בפליטות גז”ח כתוצאה מחדירת יצרני חשמל פרטיים למשק החשמל,
– להציע חלופות לחישוב מקדם פליטה משוקלל עבור כלל החשמל המסופק ברשת החשמל הארצית.
