מחקר מקיף זה מציג מודל פורמאלי מתחום תורת המשחקים למרוץ חימוש א-סימטרי בין שני צדדים – צד בעל משאבים כלכליים וצד החסר משאבים אלו, ומעריך את סדר הגודל Order of Magnitude – של העלות הכספית הנדרשת בכדי להשיג אמנה להגבלת השימוש בנשק טרור אסטרטגי במסגרת של מרוץ חימוש מסוג זה, עם יישום אפליקטיבי למירוץ החימוש הא-סימטרי בין ישראל לסוריה.
המאמר מרחיב את המסגרת המחקרית שהוצגה במאמר של כגן, טישלר ווייס (2005) ומפתח מודל מורחב של הקצאת משאבים. כל מדינה משיאה את תועלתה ומקצה משאביה בין צריכה אזרחית משקית לבין רכש מוצרי ביטחון. כל זאת במסגרת פורמאלית של משחק לא שיתופי (קורנו) בין מדינה מערבית מפותחת למדינת עולם שלישי שאינה מפותחת.
במסגרת המודל פותחה התייחסות לשני סוגי כלי נשק התורמים באופן שונה ליכולתה הצבאית של כל מדינה. סוגי הנשק מקיימים ביניהם יחס תחלופה שאינו מושלם. המדינה המערבית מקצה את תקציבה הצבאי לרכש נשק מסורתי ונשק מתוחכם בעוד מדינת העולם השלישי מקצה תקציבה הצבאי לרכש נשק מסורתי ונשק טרור אסטרטגי. המודל משמש לחיזוי של החלוקה האופטימלית בין שני סוגי מערכות הנשק של שתי המדינות המעורבות במרוץ החימוש.
בעזרת המודל ניתן ליישם אומדן להשגת אמנה בילטארלית (בין הצדדים) וגם בין לאומית (צד שישי מממן) להגבלת השימוש בנשק טרור אסטרטגי. יישום הדגם במירוץ החימוש בין ישראל וסוריה מראה על היתרונות השימוש בו. תוצאות היישום מראות שבפרספקטיבה כלכלית, המזניחה את העוינות והאיבה בין הצדדים, הסכם כזה הינו בהישג יד.
