מאז נחקק חוק התיכנון והבנייה ב-1965 (תשכ”ה) נעשו בו תיקונים רבים, אך מעטים מהם בעלי משמעות רחבה כמו תיקון מיספר 43. תיקון זה, אשר נכנס לתוקפו בינואר 1996, שינה את מיבנה מוסדות התיכנון, חלוקת סמכויותיהם והרכבם. הוועדות המקומיות קיבלו סמכויות בתחומים שבעבר היו שמורות למוסדות תיכנון גבוהים מהם. שינוי מיבני זה היה חלק ממגמה הולכת ומתפתחת של ביזור סמכויות לשילטון המקומי, הנימשך עם הרפורמה לחוק התיכנון והבנייה המתגבשת בעצם ימים אלה. חלקה אושר ערב צאתו לאור של מחקר זה, כתיקון 76 לחוק התיכנון והבנייה. הפעלת הרפורמה הלכה למעשה אינה אלא בראשית הדרך.
ספר זה בוחן את נושא היחסים בין השילטון המרכזי והמקומי בתיכנון, הן במבט תיאורטי והן הלכה למעשה בישראל בהשוואה לארצות אחרות. נציג את התהליכים שהביאו לתיקון 43, את דרך חקיקתו, ואת השינויים שהוא חייב. ניבחן את יתרונותיו וחסרונותיו של תהליך הביזור בעיני מקבלי ההחלטות ואנשי המיקצוע מהשילטון המרכזי, מהשילטון המקומי ובעיני יזמים ובעלי תפקידים בעמותות חוץ ממשלתיות. המסקנות המרכזיות של המחקר לגבי אופן קליטתו של תיקון 43 עשויות לשפוך אור על העתיד לקרות לרפורמה החדשה וליישום מטרותיה.
/ דוחות ומחקרים /
