הדו”ח בוחן את תפקידם של חלבונים שאינם מהחי (צמחיים ואלטרנטיביים) בהבטחת אספקת המזון של ישראל עד שנת 2050. עם גידול האוכלוסייה, אתגרים סביבתיים והסתמכות על יבוא, חיזוק הייצור המקומי של חלבונים שאינם מהחי הוא חיוני להפחתת הפגיעות לאקלים ושיבושים בשרשרת האספקה העולמית. חלבונים שאינם מהחי מציעים יתרונות סביבתיים משמעותיים, לרבות פליטת גזי חממה נמוכה יותר, שימוש בקרקע מופחת וצריכת מים מופחתת בהשוואה לחלבונים מהחי. העברת התזונה הישראלית לכיוון המודל הים תיכוני, המדגיש קטניות תוך הפחתת בשר אדום, עופות ומוצרי חלב, יכולה לעזור לגשר על הפער בין הייצור הנוכחי לצרכים התזונתיים העתידיים. עד שנת 2050, צפוי כי 50% מהאוכלוסייה יאמצו דפוס תזונה זה.
הגדלת ייצור חלבון שאינו מהחי מציבה אתגרים כלכליים ומדיניות, הדורשים השקעות משמעותיות במחקר, תשתיות וחינוך צרכנים. התערבות ממשלתית, לרבות סובסידיות, מסגרות רגולטוריות ושותפויות ציבוריות-פרטיות, תהיה קריטית לטיפוח צמיחת התעשייה. ישראל, שכבר מובילה עולמית בחדשנות חלופית בחלבונים, חייבת להמשיך בהשקעותיה כדי לשמור על היתרון התחרותי שלה ולשפר את בטחון המזון.
כדי להשיג מטרות אלו, יש לבצע מספר פעולות מפתח. הרחבת ייצור החלבון המקומי מהצומח, במיוחד קטניות, תהיה חיונית בהפחתת התלות ביבוא. תמיכה בחדשנות ובסטארט-אפים על ידי הקלת קנה המידה של מתקני ייצור ראשונים מסוג FOAK יאפשר ייצור המוני של חלבונים שאינם מהחי. השקעות של למעלה מ-2 מיליארד דולר בתשתית חלבון חלופית, לרבות מתקני ייצור לבשר, עופות ותחליפי חלב, יהיו הכרחיות לבניית שרשרת אספקה עמידה. חיזוק המדיניות והתמיכה הרגולטורית יאיץ עוד יותר את שילובם של חלבונים חלופיים במערכת המזון של ישראל. על ידי יישום אסטרטגיות אלה, ישראל יכולה לבסס אספקת מזון בר קיימא, עצמאית עד שנת 2050 תוך התמודדות עם אתגרים סביבתיים וכלכליים.
