קידום הצללה ברחובות באמצעות עצים, כחלק מרכזי בהתמודדות המרחבית בישראל עם תוצאות ההתחממות העולמית, עומד במרכזה של החלטת ממשלה 1022 מיום 23.1.2022. התוכנית האסטרטגית הלאומית להצללה וקירור במרחב העירוני באמצעות עצים שפרסמו המשרד להגנת הסביבה, המועצה הישראלית לבנייה ירוקה, משרד החקלאות ופיתוח הכפר והמועצה הלאומית לכלכלה בשלהי 2022 כללה כבר הכרה מובלעת בקשיים המתודולוגיים הטמונים ביישום החלטת הממשלה מראשית אותה שנה. התוכנית הכירה בכך כי חסרה עדיין מתודולוגיה מדעית מבוססת לקביעת יעדי הצללה וייעור עירוניים ולהגדרת צורכי המיפוי המדויקים הנובעים מיעדים אלה. בהיעדר מתודולוגיה כזאת, יתקשו כל הגורמים המעורבים בקידום ההחלטה בהוצאה לפועל יעילה ואפקטיבית של נטיעת עצי צל בערי ישראל, במעקב אחרי התקדמות הפעולות בתחום זה ובהפניית משאבים למקומות שבהם הם נדרשים במיוחד.
מטרת מחקר זה היא לבחון דרך ניתוח מסמכי תחיקה ומדיניות רשמיים באיזו מידה קיימות היום בקרב רשויות תכנון בעולם מתודולוגיות סדורות לניתוח מצב ההצללה בסביבות עירוניות ולהגדלה מערכתית ושיטתית של הנגישות הציבורית להצללה ברחובות ובשטחים פתוחים בערים. שמנו דגש מיוחד על השאלה עד כמה המדיניות בנושאי הצללה עירונית, כפי שהיא משתקפת במסמכים אלה, מבוססת על שימוש במדדים כמותיים. המחקר העלה כי על אף שבמקומות שונים בעולם קודמו בעשור האחרון תוכניות שונות המכירות בחשיבותה של הצללה במרחב העירוני ככלי מרכזי בהתמודדות עם עומסי חום ובמניעת סרטן עור, לרוב אין בתוכניות אלה הגדרות כמותיות ברורות של יעדי הצללה או ייעור עירוני. גם כאשר קיימת התייחסות כמותית לנושא ההצללה, היא מופיעה פעמים רבות רק בדמות המלצה לשיעור כיסוי צמרות מסוים לשכונות או לערים שלמות. מסמכים שנוקבים במדד כמותי ברזולוציה גבוהה יותר (לדוגמה, בגני משחקים) מתייחסים אך ורק לשטח ההיטל של אמצעי ההצללה ביחס לשטח המרחב המטופל, לרוב ללא התייחסות לעוצמות הקרינה המשתנות של השמש במהלך היום או לכיוונים המשתנים שמהם מגיעה קרינת השמש הישירה. מדדים כמותיים מסוג אחר נוגעים למרווחי נטיעה של עצי צל, ללא התייחסות ישירה לגודל חופת הצמרות או לשטח הכיסוי של הצל על פני הקרקע.
ניתוח המסמכים שסקרנו מעלה כי קיימות כמה נקודות עקרוניות שלא מקבלות בהם מענה מספק, כדלקמן:
- השימוש הנפוץ יחסית במדד כיסוי צמרות עירוני, שבו ערך בודד אמור לייצג את מצב היער העירוני בכל העיר, רחוק מלאפשר הבנה טובה של השונות המרחבית, ככל שהיא קיימת, בחלוקת משאב העצים העירוני.
- גם קביעת שיעור כיסוי צמרות נדרש במרחב נתון או ברחוב ללא התייחסות לרצף ההצללה באותו מרחב או להשתנות תמונת ההצללה במהלך שעות היום ובין עונות השנה עלולה להניב פתרונות עיצוביים שיעילותם מוגבלת.
- מרבית מסמכי המדיניות שנסקרו אינם מפרטים כיצד בדיוק מחושב שיעור ההצללה. לרוב הכוונה היא לשטח היטל אמצעי ההצללה על משטח אופקי, אולם זהו ייצוג שאינו מבטא מצב מציאותי.
- ההנחה שאמצעי ההצללה חוסם את קרינת השמש הישירה במלואה היא לרוב לא מדויקת. השיטות לחישוב שטח הצללה מתעלמות מכך, ומתייחסות באופן שווה לאמצעי הצללה ששיעור חדירת קרינת השמש דרכם עשויה להיות שונה באופן משמעותי.
- מאחר שתבנית ההצללה משתנה משעה לשעה ומעונה לעונה, הגדרה רחבה של זמן ייחוס (למשל, 15:00-11:00 בין אפריל לספטמבר) לא לוקחת בחשבון את ההבדלים הניכרים בין מיקום השמש בשמיים ובעוצמות הקרינה בחודשים אלו.
המחקר שערכנו מעלה עוד, כי בישראל יש הנחיות מחייבות להצללה רק במרחבים מוגדרים, ובפרט במוסדות חינוך ובגני שעשועים, בבריכות שחייה ובחופי רחצה, כאשר תכליתן היא הגנה על אוכלוסיות פגיעות באזורים בעלי חשיפה משמעותית לשמש. עם זאת, גם התקנות העדכניות והמפורטות ביותר בנושא, הנוגעות להצללה של גני שעשועים, אינן נותנות מענה בהיר דיו לאופן יישום ההצללה אפילו במרחבים אלה. התקנות מתמקדות בהצללת מתקני המשחקים, ולפיכך אינן מתייחסות כלל להצללת אזורי הישיבה והמנוחה הסמוכים, כמו גם לדרכי הגישה לגני השעשועים ולמתקנים עצמם בתוך שטחם. פירושו של דבר הוא כי בפועל אין כיום בישראל הנחיות הצללה מחייבות החלות על רחובות ומרחבים ציבוריים פתוחים ולא ניתן מענה הולם שיבטיח שיפור הנוחות התרמית בעונה החמה במרחב הציבורי בערי ישראל.
