הדוח מציג את פועלן של אוניברסיטאות המחקר בישראל בכל ההקשרים הנוגעים למחקר ופיתוח.
הדוח נסמך על השוואות בינלאומיות המאפשרות התייחסות למערכת הישראלית. הוא פותח בסקירה של מערכי המו”פ הלאומי במספר מדינות (כולל ישראל) ובתפקידן של הממשלות במערכים אלה ומצביע על השונות הגדולה הקיימת בנושאים אלה בין המדינות, (פרק 2).
פרק 3 עוסק בהתפתחות האוניברסיטאות בארץ ובעולם תוך ציון מעמדן העולמי האיתן של אוניברסיטאות המחקר הישראליות. מערכי שיתוף פעולה בין האקדמיה לתעשייה נסקרים בפרק 4 תוך התמקדות בבעיות המעסיקות חוקרים בישראל.
פרק 5 עוסק במנגנונים שפותחו בעולם לגישור בין האקדמיה לתעשייה ומצביע על ההבדלים בין המדיניות הנקוטה בישראל לבין מנגנונים אלה.
כמו כן מספק הפרק מידע כמותי על תמיכות הממשלה במחקר האקדמי בישראל.
פרק 6 פונה לנושא כח האדם הן בסגל האקדמי והן בתפוקות סטודנטים, במיוחד בתחומי המדע והטכנולוגיה.
פרק 7 מוקדש לתפוקות המחקר האקדמי כפי שהן באות לידי ביטוי בכמות הפרסומים ואיכותם.
פרק 8 מנתח את הקשר בין תפוקות הפטנטים של האוניברסיטאות והתעשייה בארץ ובעולם ומצביע על חיזוקו של קשר זה בישראל.
פרק 9 מסכם את הדוח. פרק זה מרכז את ההמלצות שבעבודה, ומרחיב מעט בדיון על שלוש התפתחויות עולמיות חשובות:
התפתחות ההוראה מרחוק שיכולה להשפיע על כמות הסגל באוניברסיטאות המחקר ועל תחומי פעילותו, התגברות כיווני המחקר הבינתחומיים שיצריכו הערכות ארגונית חדשה באוניברסיטאות, והקמתם של מאגרי מידע נרחבים (במיוחד בארה”ב) המאפשרים בדיקה והערכה של תכניות ממשלתיות התומכות במחקר האקדמי ובהכשרת בעלי תארים אקדמיים. התפתחויות אלה מצריכות מעקב גם בישראל.
באופן כללי, הדוח מצביע על תרומה מרשימה של אוניברסיטאות המחקר בישראל למערך המו”פ הלאומי.
חרף כל הקשיים בפניהם עומדות האוניברסיטאות בתחומי המימון וגיוס חברי סגל צעירים הן ממשיכות ליצור מחקר ברמה גבוהה מאד ולהכשיר כח אדם מעולה. גם בהעדר חלק ממנגנוני העברת הידע הקיימים בעולם, הידע הנוצר באוניברסיטאות והבוגרים שלהן מהווים תשתית יוצאת דופן לתעשיות ההייטק בישראל, ומקור משיכה למרכזי פיתוח של חברות זרות בישראל.
נראה, אם כן, שהחופש הנרחב ממנו נהנו אוניברסיטאות המחקר בישראל עד כה הוא זה שאפשר את תרומתן המהותית לפיתוח המשק והחברה בישראל, ואותו צריך לשמר.
