האם הממשלה צריכה לסבסד מחקר ופיתוח (מו”פ) והאם חשוב כיצד מוקצים הסובסידיות הללו? אנו בוחנים שאלות אלו במודל דינמי שבו מו”פ מתואר כדגימה רציפה מהתפלגות של רעיונות חדשים. תגליות מוצלחות משפיעות על המשאבים הזמינים בעתיד ועל התמריצים להמשך מו”פ.
כתוצאה מכך, ייתכן שיהיה חוסר השקעה במו”פ. אנו חוקרים את השפעת ההתערבויות הממשלתיות שמטרתן לעודד צמיחה באמצעות מו”פ. כיול המודל עם נתונים מצטברים מהמגזר העסקי הישראלי מאפשר לנו להשוות באופן כמותי בין שתי צורות תמיכה הדומות לאלו המשמשות בפועל לעידוד מו”פ במגזר העסקי הישראלי: (i) סובסידיה בלתי מוגבלת שניתן להשתמש בה לפי שיקול דעתם של המקבלים למימון מו”פ או השקעות אחרות, (ii) סובסידיה המיועדת על ידי הממשלה לפעילויות מו”פ בלבד.
למרות שאין דרך תיאורטית לקבוע איזו משתי הסובסידיות תשפיע יותר על חיפוש רעיונות חדשים וצמיחה, אנו מוצאים שבכלכלה המכוילת שתי הסובסידיות משפיעות באופן משמעותי אך דומה על התפוקה וקצב הצמיחה של הפריון הכולל (TFP) של הכלכלה. בהתאם לכך, במקרה של המגזר העסקי הישראלי, התמריצים לביצוע מו”פ היו חזקים מספיק, ולא היה צורך בעידוד ספציפי למו”פ. עם זאת, ניתוח רגישות מגלה שבכלכלות המאופיינות בערכי פרמטרים אחרים, תוצאה זו עשויה שלא להיות נכונה.
