בשנת 2020, עם פרוץ מגפת הקורונה, עלה לכותרות המונח “אינפודמיה”. אינפודמיה היא מגפה של מידע, ברובו כוזב ומטעה אשר מתפשט בצורה נרחבת במרחב המקוון. האינפודמיה היא אחד המופעים של “פוסט-אמת”, מונח המתאר הפחתה או שלילה של תפקידן של עוּבדות בחיים הציבוריים. מופעים של פוסט-אמת, כמו חדשות כזב ותיאוריות קונספירציה, רווחים כיום במרחב המקוון.
הם מקשים על הציבור, שלעתים קרובות חסר לו הזמן, המוטיבציה והידע הנדרש לשם הערכת מידע, ליצור תמונת עולם מבוססת עובדות. הפצה של מידע כוזב ומטעה אינה תופעה חדשה, עם זאת המרחב המקוון הרחיב תופעה זו לממדי עתק.
מופעים של פוסט-אמת נפוצים בתחומים שונים כמו פוליטיקה, יחסים בינלאומיים וגם מדע ובריאות – בהם מתמקד דו”ח זה.
במאה ה-21 שלוש תופעות פוסט-אמת הפכו בולטות ונפוצות במרחב המקוון: חדשות כזב, שמועות ותאוריות קונספירציה.
למרות מרכזיותן של תופעות אלו, אין בהירות בנוגע למונחים השונים ולהגדרותיהם, מצב המקשה על שיח פורה בין בעלי עניין וקובעי מדיניות. בכדי לפתח הבנה ויכולת התמודדות טובה יותר עם תופעות הפוסט-אמת, יש צורך להבהיר את הליבה המושגית ואת הגבולות השונים בין המונחים.
אי לכך, מטרתו הראשונה של דו”ח זה היא ליצור בהירות מושגית. שנית הדו”ח מסכם בלשון בהירה את עיקרי המחקר בתחום, לטובת מקבלי החלטות בכל הדרגים ולחוקרים מתחומי מחקר משיקים. הדו”ח דן בתופעות הפוסט-אמת, בהשלכותיהן האפשריות, בגורמים המפיצים אותן ובמאפייני קהלים הנוטים להאמין להן.
לסיכום, הדו”ח מציע פתרונות חינוכיים פוטנציאליים להתמודדות עם תופעות הפוסט-אמת המאפיינות את המרחב המקוון במאה ה-21.
