השפעת הגלישה של המחקר והפיתוח על גדילה ויצרניות בתעשייה הישראלית, 1994- 1990 (STE-WP-14-2002)

מחקר זה מציג את ההשפעות החיצוניות החיוביות (Spillovers) של ההשקעות במחקר ופיתוח בענפי התעשייה בארץ ובחו”ל, ומכמת את גלישת הטכנולוגיה המקומית והמיובאת, דרך מוצרי הביניים ומוצרי ההשקעה, למפעלים שלא עמלו בה. הניתוח מקיף את קשרי הגומלין של משתני הידע והמו”פ – העצמי וזה שגלש ממקומות אחרים – בינם לבין עצמם ועם הפריון, השכר והיצוא בענף. כבסיס לאמידה שימשה מערכת נתונים מקיפה במחירים קבועים, ל77- ענפי משנה מקובצים (3 ספרות) לשנים 1990 עד 1994. מסגרת הניתוח היא פונקצית ייצור מסוג קוב-דאגלס, “מקדמי תשומה-תפוקה” ומודל סימולטני בו התפוקה, הון המו”פ והיצוא נקבעים יחד ומושפעים, בין היתר, על ידי הגלישה. מצאנו כי בתעשייה בישראל, בדומה למדינות תעשייתיות אחרות, לגלישת המו”פ – המקומי וזה הנעשה במדינות עמן יש לנו קשרי מסחר – השפעה משמעותית ומובהקת על התפוקה והפריון. לגלישה זו, על סוגיה, השפעה חיובית ניכרת גם על המו”פ העצמי, על השכר בענף ובעקיפין על היצוא. אף לרכישת ידע ופטנטים מענפים אחרים ומחו”ל תרומה חיובית לתוצר ולפריון הכולל. אין זה מפתיע כי ההשפעה של הגלישה ממוקדת בענפי ההי-טק בהם המו”פ העצמי וההון האנושי גבוהים יחסית. שיעורי התשואה על ההון הפיזי הגולמי הגיעו בממוצע לכ14- אחוזים, ועל הון המו”פ (הגולמי) העצמי בענף ל20- אחוזים. אם נוסיף לה את אומדן התשואה הנובעת מהגלישה, שערכה גבוה יותר, לפי ממצאנו, מההשפעה הישירה של המו”פ העצמי, יגיע שיעור התשואה הכולל (Social rate of return) מההשקעות במו”פ בתעשייה (ישירות ובעקיפין), לכ40- עד 50 אחוזים לשנה. תוצאה זו מצביעה על הכדאיות היחסית הגבוהה של ההשקעה במו”פ התעשייתי. מנקודת ראות המשק, משתקפת כאן השקעת-חסר בידע, בחדשנות וכנראה גם בהון אנושי – תופעה מובנת כאשר היצרנים מקבלים ישירות כתמורה להשקעותיהם במו”פ פחות ממחצית התשואה, בעוד היתר ניתן במתנה לפירמות האחרות בתעשייה.