מסמך זה הוא בגדר ניסיון, להעמיד את הידע והניסיון אשר ניצבר באקדמיה בנושא של שיקום איזורי אסון לטובת הציבור בשעתו הקשה. זהו אינו ענין של מה בכך: האקדמיה, מטבעה קפדנית היא, היא דורשת את המיסמוך, את הקוהרנטיות, את החדשנות שבטענה או במתודולוגיה. ייצורו של ידע ברמה כזאת דורש זמן רב וירידה לפרטים. כיצד, אם כך, בתנאים אלה נוכל אנחנו באקדמיה לתת את הידע שלנו בעיתות של משבר? ברגעים של חירום? בכל יום פני הדברים משתנים הצרכים משתנים, סדר היום משתנה. והאקדמיה – קפדנותה אומנותה אינה מותאמת למהירות ולתקשורת הידע הנדרשים לאנשים, למקבלי החלטות, למנהיגות הציבורית והאזרחית שלנו.
בכל זאת ניסינו, ובכך אנחנו מבקשים לחזק את התפיסה של אקדמיה מעורבת. אקדמיה שקרובה אצל הציבור. נותנת לו את אשר היא מוצאת, לומדת, חובקת אליה אנשים, עולמות. במסגרת קול קורא של מוסד שמואל נאמן בטכניון הקמתי קבוצה אשר ביקשה להצליב נושא ומתודולוגיה. הנושא: יצירה של תשתית רעיונית ותפיסתית לניהול השיבה של מפונים הביתה עם שוך הקרבות. השנייה היא הרתימה של טכנולוגיות מתקדמות על מנת להוביל את מדיניות השיבה באופן מיטבי ומקורי. מסמך זה הוא התנובה הראשונה של הקבוצה המגיב לנושא. שותפה לו החממה החברתית בטכניון המקדמת בקמפוס את התורה והמעשה של מחויבות האקדמיה לציבור.
המטרה של המסמך היא להציע לרשויות המקומיות, לחברה האזרחית ולתושבי האזורים המפונים תשתית מושגית ורעיונית אשר מגדירה ואולי גם בכך מנהירה את המצב חסר התקדים שהפך למציאות חיינו. לא הסתפקנו בכך ונעלנו את המסמך בפרק של המלצות עקרוניות וקונקרטיות. אנחנו יודעים שבימים אלה בהם הקשב והריכוז נמצאים במשורה בקרב אנשי הרשויות, העמותות, משרדי המדינה –הם משוועים ל”פתרונות”, לתובנות קונקרטיות. לכן, בחלק הרביעי יצאנו מגידרנו האקדמי והנחנו התחלות של המלצות. חלק זה משוברר וראשוני מאוד. אנא התייחסו לזה כך. חסרה התייחסות לתחומים רבים מידי (חינוך, עבודה, מה לא בעצם) חסרה קטגוריזציה טובה של קני המידה, של פעימות הזמן, ובכל זאת, הנחנו על השולחן את מה שיכולנו לתרום, כרגע.
סמך זה מיועד גם למרצים באקדמיה אשר רוצים להסב את הסטודיו, פרויקטי הגמר, האולפנים והקורסים המעשיים והמתודולוגים שלהם לטובת צרכי הזמן. כאן יוכלו למצוא סקירות ובסיסים מושגים אשר יקדמו את הסטודנטים והסטודנטיות לפיתוח אשר מגיב לאתגרי התקופה.
סיומו של שלב זה, הוא ההתחלה של השלב הבא: פיתוח תפיסות והעמקה באופנים בהם הטכנולוגיה יכולה לסייע לנו בניהול מצב הביניים ויצירתם של תהליכי שיבה שהם בגדר מקפצה המבטיחה את השיגשוג העתידי של אזורי הספר המדינתיים.
החלק הראשון של המסמך כולל מבוא, מציג את הנושא וכמה הגדרות למושג ה”בנייה מחדש” (Post conflict reconstruction). תוך התייחסות לספרות רלוונטית עם דגש על מושג הטראומה הנעה בין האישי לקולקטיבי, תוך התעכבות תאורטית על תפקידו של הזיכרון הקולקטיבי בעיצוב הטראומה ובתהליכי ההתאוששות והסיכון.
החלק השני מוקדש לנושא החוסן הקהילתי (Community resilience). זהו מושג מפתח בתהליך הבנייה מחדש והיכולת של הקבילות לשוב הביתה, לא רק בפן הפיזי, אלא כקהילה חיה ומשגשגת.
החלק השלישי מפרט עקרונות והמלצות אופרטיביות לניהול נכון של תהליך השיבה הביתה, בכל הרבדים והממדים שלו.
תודה מיוחדת לדר’ ירון יבלברג ולמעיין שירי אשר נירתמו מהרגע להרגע והובילו את כתיבת הדו”ח וארגון הקבוצה. תודה מיוחדת לרון קנת, נילי שחורי וראובן גל על הערות מועילות.
תודה לפרופ’ שמעון מרום, מנכ”ל מוסד שמואל נאמן שיצר מסגרת שאפשרה את הדבר.
הנה מה שאנחנו יודעים על הרגע הזה, והוא יוצא מגדרות האקדמיה ויוצא לציבור.
