המגמות בעולם לאבטחת אספקת המזון בעשורים הקרובים מתמקדות בהגדלת ייצור מקומי בר-קיימא והקטנת היבוא, הפחתת הפליטות ושינוי תהליכי הייצור באופן שיפחית את ההשפעות עקב שינוי האקלים. בישראל, היכולת להגדיל את הייצור המקומי ולהבטיח אספקת מזון בשנים הקרובות תלויה בשלושה אתגרים מרכזיים בתחום הייצור והביקוש למזון –
1. שיטות העיבוד החקלאי משנות משמעותית את העלות והתועלת בייצור מזון ותלויות באתגרים של שינוי האקלים וביעדים להפחתת השפעות חיצוניות
2. משאבי הטבע הם חסם מרכזי להרחבת הייצור – היקף הקרקע והמים, כולל המושבים, לא מספיק לייצור מקומי של המזון בעשורים הבאים, על פי מאפייני הייצור והביקוש הקיימים
3. הרגלי התזונה של הצרכנים משפיעים הן על מאפייני הביקוש בכל קבוצת-מזון והן על אופן הניהול של שימושי הקרקע הקיימים וקבלת ההחלטות לגבי ייצור המזון בעתיד
הדו”ח נוגע בניתוח של שלושת האתגרים המרכזיים בעיצוב בטחון המזון בישראל ובתלות ההדדית ביניהם – התלות של שיטות העיבוד בניהול המשאבים, ובפרט בזמינות והאיכות של קרקע ומים בשנת 2050; ההשפעה של זמינות הקרקע והמים והתלות בשינוי האקלים על היקף המזון ואיכותו, ובפרט על היכולת לייצר מספוא וחלבון מהחי; ולבסוף, השינוי בתזונה ובביקוש לסוגי מזון שונים על היקף הייצור המקומי, ניהול המשאבים ושיטות העיבוד, והיכולת לבסס בטחון מזון בישראל.
הנתונים מבהירים שבשיטות הקיימות העלות להפקת ק”ג מזון בגידולי בע”ח גבוהה בהשוואה לגידול הצמחי – הן בעלות הישירה והן בעלות הסביבתית. כמו כן ברורה התלות הקריטית של הגידול הצמחי באיכות משאבי הטבע.
תוצאות הניתוח בדוח זה מבהירות שניתן, לאחר שינויים בתמהיל הגידולים, בניהול הקרקע ובשיטות העיבוד, לספק את רוב המרכיבים התזונתיים המומלצים עבור האוכלוסייה.
המנועים שיאפשרו ביסוס של בטחון מזון באופן בר-קיימא הם ע”י הגדלת ההיצע ושינוי הביקוש:
- מעבר לשיטות עיבוד של חקלאות מדייקת ומחדשת כתנאי מקדים לניהול יעיל של משאבי הטבע – העברה של גידול הירקות וחלק-מהפירות לחוות עירוניות שמבוססות על גידול מנותק קרקע ובקומות. הגידול בחוות-עירוניות יפנה קרקע חקלאית לגידולי-שדה שנדרשים בעתיד.
- שינוי תמהיל הגידולים על קרקע חקלאית והתאמת שיטות העיבוד לשינוי האקלים – מעבר לגידולים בהשקייה חכמה (פחות גידולי בעל), ובמידת הצורך גידול בבתי צמיחה כדוגמת חממות, מנהרות ובתי-רשת שיפחיתו את הסיכון משינוי האקלים.
- שינוי הביקוש – מעבר לתזונה ים-תיכונית, שתפחית פגיעה במשאבי הטבע והוצאות בריאות, וכן תעודד חדשנות מקומית והגדלת הייצור של חלבון מהצומח.
בניתוח התקבל שהעלות הממוצעת לייצור המזון הנדרש בשנת 2050 בשני סוגי התזונה – רגילה וים-תיכונית, היא דומה ותהיה כ-42 מיליארד שקל בשנה (על פי ערך נוכחי). העלות תהיה דומה למרות שבתזונה ים-תיכונית נדרש ייצור של כ-14 מיליון טונות מזון בשנה בהשוואה כ-12 מיליון טון בשנה בתזונה הקיימת. תזונה ים תיכונית מאפשרת יצור בעלות נמוכה יותר לכל ק”ג יבול.
העלות הזהה מתאפשרת הודות לשינוי באופן פיזור ההשקעה והחלק היחסי של העלות המושקעת בייצור של כל אחת מקבוצות המזון. המיקוד בתזונה הים-תיכונית יפנה משאבים לפיתוח קבוצות המזון של הדגים, הירקות, הקטניות והביצים, בעוד שהתזונה הקיימת מפנה את רוב המשאבים לייצור בשר, שומן מן החי ודגנים.
התועלת מהמעבר לתזונה הים-תיכונית צפויה לגדול ככל ששיטות גידול המזון יתייעלו והעלות לגידול טון מוצר תקטן, בפרט במזונות המרכזיים בתזונה ים-תיכונית, שהם ירקות, גרעינים וקטניות – שבכולם ניתן לייעל את שיטות-העיבוד בחקלאות מדייקת ובהתאמה לשינוי האקלים.
התועלת מהשינוי הודות לשלושת המנועים מתבטאת גם בעלויות הסביבתיות המופחתות, הן הודות להפחתת היבוא וגידול בעלי-החיים והן הודות להפחתת עלויות הבריאות שנגרמות מהתזונה הקיימת.
ההערכה הכלכלית-סביבתית היא חלק מפרויקט בטחון מזון 2050 שהפיק מספר דוחות בנושא במהלך השנה האחרונה.
