שריפה של פסולת נמצאת בשימוש הולך וגובר בעולם. שיטה זו שימשה, בין השאר, כחלופה להטמנה, אך מזה מספר עשרות שנים השימוש בשריפה אינו מהווה עוד פתרון ראשון לטיפול בפסולת בשל ההשלכות הסביבתיות. באירופה, מערכות רבות לטיפול בפסולת משלבות מניעה, שימוש חוזר, הפרדה במקור, מחזור ושריפת פסולת כמכלול פתרונות קבילים, בניסיון לצמצם את נפחי הפסולת הנשלחים להטמנה.
השבת פסולת לאנרגיה לא תפתור את בעיות האנרגיה של ישראל. עם הטכנולוגיות הקיימות, מדובר באחוזים בודדים מכלל צריכת האנרגיה הישראלית בשנה. אבל להפקת אנרגיה מפסולת ביומסה, ופסולת בכלל, יש יכולת לתת לטיפול בפסולת אספקט כלכלי, מה שיהפוך את הטיפול בפסולת ליעיל כלכלית וגם יעיל סביבתית יותר ממחזור, יותר מאשר שיטות שאינן מפיקות אנרגיה; דבר זה יביא אף לצמצום הטמנה והשלכה של פסולת ויפחית מצבים של חוסר טיפול בפסולת, שעדיין קיים בישראל.
להפקת אנרגיה מפסולת יתרונות רבים, הן מבחינת הערך הכלכלי של האנרגיה והן מבחינת סילוק המפגע הסביבתי. הפקת חשמל מפסולת הוכרה על ידי הרשות לשירותים ציבוריים – חשמל (רשות החשמל) כמקור אנרגיה מתחדשת ונקבעו תעריפים לעידוד השימוש בה. כן קיימת האפשרות לשימוש בפסולת כדלק לתחבורה וכן כדלק חלופי משולב עם פחם לייצור חשמל וכדומה. למרות זאת, ישראל נמצאת בפיגור רב בנושא זה לעומת מדינות אירופה, במידה רבה עקב הרגולציה שאינה מעודדת ואף מעכבת את יישומה.
מקורות הפסולת: מקורות הפסולת שיכולים לשמש בתהליכי השריפה המאסית (mass burn) הם פסולת עירונית, מסחרית ותעשייתית. פסולת זו מטופלת כפי שהיא, למעט תהליכי הפרדה ראשוניים להרחקת מוצרים גדולים או מיוחדים (מקררים וחומרים מסוכנים, לדוגמה). מקורות פסולת שיכולים לשמש בתהליכים מתקדמים כמו גזיפיקציה או פירוליזה הינם כחומרים המיועדים לשריפה מאסית. מקורות פסולת שיכולים לשמש כ-RDF או כחומר לקו-שריפה עם פחם הם חומרים בעלי ערך קלורי גבוה, ולכן, יש להפריד מהאשפה את החומרים האורגניים, הרטובים, אשר מורידים את הערך הקלורי. החומרים המועדפים לתהליכים אלה הם פלסטיק, נייר וקרטון, טקסטיל וכד’.
מקורות הפסולת האורגנית הם פסולת עירונית, פסולת חקלאית ופסולת יערנות. פסולת אורגנית יכולה להיות מעובדת בתהליכים לא יעילים כחומר גלם לשריפה מאסית או לשמש כחומר לתהליכי תסיסה אנאירובית.
יש מקורות רבים לפסולת אורגנית וגופים שונים שמטפלים בה: כך לדוגמה, המשרד להגנת הסביבה אמון על הפסולת של הרשויות המקומיות, הרשויות עצמן אוספות ומשנעות את הפסולת הזאת, וגם קק”ל מייצרת ביערות שהיא מנהלת כמויות לא מבוטלות.
חשוב לבדוק ולבחון את פעילות קק”ל ומשרד החקלאות בטיפול בפסולת אורגנית. גם נקודות קצה משותפות המתאימות ליותר מגוף אחד, לדוגמה מקצצת גזם, הינן בעייתיות, כיוון שלמשל יש להניח שהגזם של קק”ל נקי ואילו הגזם של הרשויות המקומיות מעורב בדרך כלל עם פסולת גושית. רצוי לבחון את האפשרות שיהיה גוף אחד במדינה שירכז את כל הטיפול בנושא של פסולת אורגנית. גוף מרכז כזה יכול לעשות אופטימיזציה של כל הטיפול בפסולת האורגנית, לקדם הקמת מתקני קצה שמעוכבים, להמליץ על שיטות טיפול כגון הפקת אנרגיה, ייצור קומפוסט וכיו”ב.
תנאים מקדימים להפקת אנרגיה מפסולת: הרכב הפסולת ממקורות שונים אינו הומוגני, ולפעמים יש לבצע הפרדה במקור עקב נוכחותם של חומרים ששריפתם עלולה לייצר פליטות המהוות נזק סביבתי. הפרדה במקור של פסולת יש לעודד אך ורק בכפוף לקיומם של פתרונות קצה זמינים במרחקי שינוע סבירים וכתלות בתועלת הכלכלית (כולל עלויות חיצוניות), בכלל זה ביקוש לתוצרים המתקבלים בתהליכי הטיפול. יש לדעת כי הפרדה במקור, גם כשיש פתרונות קצה זמינים, אינה השיטה היעילה ביותר, לא לתושבים הנדרשים לבצע הפרדה ומיון של הפסולת, לא מבחינת חזות הנוף העירוני (עקב ריבוי כלי אצירה), לא מבחינה תפעולית (איסוף נפרד של זרמי פסולת שונים ומרחקי שינוע גדולים) ולא מבחינה כלכלית. ההפרדה בנקודת קצה יעילה יותר ופתרונות דוגמת אלה שיושמו בחירייה ובמתקן גרין-נט בעטרות מראים בבירור את היתרון בהפרדה בנקודת קצה.
הנושא של הפרדה במקור מצליח רק חלקית בישראל, בעיקר בשל היעדר מתקני קצה ראויים, ויוצר גם בקרב המערכת וגם בקרב הציבור חוסר אמון: האזרחים שומעים שהפסולת שהם זורקים לפחים השונים מאוחדת לבסוף ומוטמנת, והם מפסיקים להפריד.
קיימת תמימות דעים בקרב המשתתפים בדיון כי הפקת אנרגיה מפסולת חייבת להיות חלק מסל השיטות לטיפול בפסולת בישראל. על פי האסטרטגיה החדשה של המשרד להגנת סביבה, אכן יש כוונה לקדם פתרונות למיון הפסולת ולהפקת אנרגיה מפסולת. אולם, בהיעדר הבסיס הכלכלי / סביבתי של האסטרטגיה, אין כלל ודאות כי מהלך כזה יקודם בדרך הראויה – סביבתית, כלכלית וחברתית.
במהלך הדיונים ציינו המשתתפים בפורום כי מורגש חסרונם של נציגים מהמשרד להגנת הסביבה וממשרד החקלאות, אשר הוזמנו, אך לא הגיעו. לאחר כתיבת הדו”ח, ניתנה להם אפשרות להוסיף את עמדתם, אך הם בחרו לא להגיב. לכן, לא באה לידי ביטוי בדו”ח דעתם של שני משרדי ממשלה אלו.
המלצות:
1. לשם עידוד חלופות להפקת אנרגיה מפסולת, יש צורך במספר פעולות מקדימות:
- איסור על הטמנת פסולת לא מטופלת – יש לשקול איסור על הטמנה של פסולת לא ממוינת ומטופלת באופן מחייב כמו באירופה. כמובן, שדרישה כזו אפשרית אך ורק לאחר שתקום תשתית מתאימה שמאפשרת מיון, הפרדה וטיפול בפסולת באופן שהוא יעיל כלכלית, תפעולית וסביבתית, ולכן, יש לקבוע שנת יעד בה החלטה כזו תיושם ולוודא כי האכיפה על התקנה תהיה גורפת ומוחלטת.
- העלאת גובה היטל ההטמנה – היטל ההטמנה המוטל כיום על הרשויות המקומיות אינו מהווה תמריץ לקידום טכנולוגיות, וההוכחה לכך היא שמאז שההיטל שריר וקיים לא השתנו באופן מהותי שיעורי הפסולת המוטמנת והם עומדים על יותר מ-80%. מטבע הדברים, כאשר כספי ההיטל נותרים בקרן לשמירת הניקיון, לא מוחזרים לרשויות המקומיות ולא משמשים לקידום פתרונות קצה – יוצר הדבר תרעומת מצד הרשויות המקומיות ולכן יש לדאוג לשימוש ראוי בכספי הקרן. התנאי להעלאת ההיטל הוא הקמת תשתית מתאימה שמאפשרת מיון, הפרדה וטיפול בפסולת באופן שהוא יעיל כלכלית, תפעולית וסביבתית.
- הפרדה במקור של פסולת – יש לעודד, והיכן שאפשר אף לחייב, הפרדה במקור של פסולת, אך רק בכפוף לקיומם של פתרונות קצה זמינים במרחקי שינוע סבירים וכתלות בתועלת הכלכלית (כולל עלויות חיצוניות), בכלל זה ביקוש לתוצרים המתקבלים בתהליכי הטיפול. הפרדה במקור, גם כשיש פתרונות קצה זמינים, אינה בהכרח השיטה היעילה ביותר, לא לתושבים הנדרשים לבצע הפרדה ומיון של הפסולת, לא מבחינת חזות הנוף העירוני (עקב ריבוי כלי אצירה), לא מבחינה תפעולית (איסוף נפרד של זרמי פסולת שונים ומרחקי שינוע גדולים) ולא מבחינה כלכלית. ההפרדה בנקודת קצה יעילה יותר ופתרונות דוגמת אלה שיושמו בחירייה ובמתקן גרין-נט בעטרות מראים את היתרון בהפרדה בנקודת קצה.
- אימוץ תקנים מערביים-בינלאומיים על פיזור שפכים חקלאיים בכלל ושפכי רפתות בפרט בשטחי גידולי שדה (גד”ש) – כיום אין מדיניות ברורה של משרדי הממשלה השונים לגבי פיזור שפכי בעלי חיים בכלל ורפתות בפרט בשטחי גד”ש, ואין אכיפה מספקת של הרגולציה הקיימת. יש לאמץ את הרגולציה המחמירה של העולם המערבי ובד בבד לאכוף אותה בצורה משמעותית. פעולות אלו יאפשרו לטכנולוגיות חדשות שעומדות בדרישות הסביבתיות לפרוץ קדימה.
2. טיפול בפסולת אורגנית – ישנן מספר חלופות להפקת אנרגיה מפסולת אורגנית וישנם מקורות רבים לפסולת זו. יש לבדוק לעומק את מצב הטיפול בפסולת מסוג זה ובהתאם לתוצאות לבחון את האפשרות שיהיה גוף אחד במדינה שירכז את כל הטיפול בנושא ויקדם החלטות על בסיס בחינה מעמיקה וניתוח המשלב שיקולי עלות ותועלת, לרבות השיקולים הסביבתיים.
3. מתקני פל”א (פסולת לאנרגיה) – יש להקים מתקני פסולת לאנרגיה; השיטה יעילה וכלכלית. יש חסמים (בעיקר חסמים להקצאת קרקעות לצורך הקמת המתקנים) שיש להסירם. נדרשת תמיכה ממשלתית מהקרן לשמירת הניקיון וניצול מועיל של הכספים בקרן למטרה זו. ברור כי הדרישות הסביבתיות ממתקנים קיימים וממתקנים חדשים תהיינה בהתאם ל-BREF האירופי (שהוחמר ממש לאחרונה).
4. הקצאת קרקעות להקמת מתקנים לטיפול בפסולת – יש לטפל בנושא הקצאת קרקעות להקמת מתקנים לטיפול בפסולת, אשר כיום נמצא בידי רמ”י (רשות מקרקעי ישראל) המערימה קשיים וגורמת לעיכוב הקמת מתקני הקצה. מדובר באחד החסמים המרכזיים להקמת המתקנים.
5. תיאום אזורי – מומלץ ורצוי לחלק את המדינה לאזורים, בדומה למודל הקטלוני, שבו הממשלה מחליטה איפה יהיו המתקנים, מממנת אותם ונותנת לרשות המקומית לנהל אותם.
6. מו”פ – יש לעודד ולתמוך במו”פ בנושא הפסולת. מדינת ישראל לא מימנה מחקר אקדמי ולא מימנה מחקר טכנולוגי בתחום הפסולת שנים רבות, למעט מחקרים שמומנו על ידי מנהלת תחליפי נפט ותחבורה חכמה, ושעניינם היה קידום דלקים חלופיים לנפט.
7. שיח ושיתופי פעולה – יש לקיים שיח, רצוי במסגרת של פורום פסולת, לצורך תיאום והידברות עם כל בעלי העניין, בפרט המשרד להגנת הסביבה והשלטון המקומי. יש לנהל הסברה ושיתוף הציבור בהליכי תכנון בצד שקיפות והגברת האמון בין הממשלה לציבור כדי למזער ככל האפשר את תופעת ה-NIMBY.
