העבודה משווה את השפעתם של תמריצי מס למו”פ לעומת מענקי מו”פ לפרויקטים. תמריצי מס למו”פ מוצעים ברב ארצות ה-OECD, אך בישראל התמיכה העיקרית במו”פ ניתנת בצורת מענקי מו”פ לפרויקטים שעברו הליכי בחינה ואישור. הניתוח בעבודה זו מתמקד באחד ההבדלים המהותיים בין שתי שיטות העידוד – העובדה שתמריצי מס מאפשרים לפירמה הנתמכת חופש מלא בדרך ניצול כספי התמיכה, בעוד שמענקי מו”פ לפרויקטים מחייבים הוצאת כל התמיכה למטרות המוצהרות. לכאורה הבדל זה אינו מהותי, שכן גם פירמה המקבלת תמיכה בפרויקט מו”פ מסוים יכולה להפנות כספים שיועדו לו במקור ליעדים אחרים. הסבר זה שגוי בכך שאינו מביא בחשבון את התימרוץ השונה של שיטות העידוד לאורך זמן, ואת ההיבט התחרותי בהתנהגות הפירמות בענף.
יעילות התמיכות השונות נבחנת כאן באמצעות אוסף כולל וממצה של מדדי תוצאה שונים, הכולל גם רווחת את כל המשתתפים, (ציבור, פירמות בענף וממשלה), מדדי עלות-תועלת, תשואה על השקעה (ROI) ומדדי תוספתיות בפעילות המו”פ. ההשוואה בין שיטות התמרוץ נעשית על ידי בחינת שווי המשקל במודל רב-תקופתי. שווי המשקל מחושב בצורה נומרית על מדגם רחב של סוגי פירמות היכולות להיות מושפעות ע”י התכניות הממשלתיות. מדגם החברות מפולח לפי נטייתן להשקיע במו”פ גם ללא סיוע ממשלתי, ולפי מידת התחרותיות השוררת בענף הו הן פועלות.
ממצאים עיקריים:
- תכניות התמיכה הישירות והעקיפות אכן מעודדות השקעה במו”פ של החברות ומעלות את הרווחה הציבורית הנובעת מכך.ממצא זה תקף בממוצע בכל רמת תמיכה ועבור כל קבוצת טכנולוגיה של חברות. אולם, עבור כ-10% מסוגי החברות המושפעות, התמרוץ דווקא פוגע ברווחה הציבורית ואפילו עשוי להפחית את רווחי הפירמות.
- עבור רוב מדדי ההערכה שנבחנו, תמיכה עקיפה דרך הקלות מס עדיפה על תמיכה ישירה בצורת מענקים יעודים למו”פ, אפילו בשעורי תמיכה עקיפה נמוכים יותר. למשל, כל שקל הנחה במס תחת מדיניות זיכוי מס בגובה 20% מעלות המו”פ מגדיל בממוצע את היקף המו”פ המבוצע ע”י הפירמות ב- 2.4 ₪. זאת, כאשר תוספתיות המו”פ תחת מענקי מו”פ בשיעור 30% היא רק 2.03 ₪. הוצאות הממשלה על הסובסידיה נמוכות יותר, והתוספת לרווחה הצבורית גבוהה יותר, בזיכוי מס של 20% לעומת מענק מו”פ של 30%.
- תעשיות אשר ללא סובסידיה משקיעות במו”פ ברמת הביניים מגיבות באופן החיובי החזק ביותר לתימרוץ הממשלתי. תעשיות אשר ללא סובסידיה מייצרות רמות גבוהות של מו”פ מגיבות באופן בינוני ואילו תעשיות בהן רמת המו”פ היא נמוכה ללא סובסידה גם לא מגיבות באופן משמעותי לתכניות התמרוץ הממשלתיות.
היתרון לעידוד מו”פ באמצעות תמריצי מס יקבל כנראה חיזוק נוסף אם תובא בחשבון האטרקטיביות היחסית שלהם לעומת הקשיים הכרוכים בהגשת תכניות מו”פ מפורטות לאישור ועדות מחקר ממשלתיות, ועמידה בפיקוח והליכי בקרה של גופי הממשל במידה והפרויקט זוכה במענק מו”פ.
