המשפט הוא שחקן חשוב ביצירת תמריצים ליצירה ולדיפוזיה של קניין רוחני. בזירה זו יש לדיני הקניין הרוחני ולדיני ההגבלים העסקיים תפקיד מכריע. כללי הקניין הרוחני גודרים את קשת המקרים בהם מוענקת הגנה משפטית להמצאות על ידי מתן זכות לשימוש בלעדי לממציא בהמצאתו. ללא הגנה זו יקטן התמריץ ליוצר להשקיע המצאות חדשות, בפיתוחן ובמימושן הכלכלי בשל אופיו של הנכס כטובין ציבורי. כללי ההגבלים העסקיים מגינים בפני יצירת מכשלות מלאכותיות לתחרות בשוק, המהווה אף היא מנוע חשוב ליעילות דינאמית. בהתאם לכך, שתי מערכות הדינים קשורות קשר בל-יינתק ביצירת תמריצים כלכליים לחדשנות וליצירתיות. סוגיית האיזון בין שתי מערכות אלו הינה בעלת חשיבות רבה בכלכלת המידע.
חלקו הראשון של מאמר זה מציע ארבעה עקרונות מנחים להסדרת הממשק שבין דיני הקניין הרוחני לבין דיני ההגבלים העסקיים אשר יחולו מקום בו עולות סוגיות הגבליות המערבות זכות קניין רוחני שהוענקה כדין. לאור עקרונות אלו נבחנה השאלה האם דיני ההגבלים העסקיים המוחלים כיום בישראל מאזנים נכונה בין האינטרסים השונים, דהיינו האם הם יוצרים סביבה עסקית המקדמת ותומכת בפיתוח וחדשנות טכנולוגיים, או האם הם מהווים מכשלה לפיתוח כאמור. כפי שהמאמר מראה, מרבית הוראות חוק ההגבלים העסקיים ניתנות לפרשנות אשר תעלה בקנה אחד עם עקרונות האיזון המוצעים. בנוסף, מרבית ההחלטות של בתי המשפט שדנו באיזון בין שתי מערכות הדינים עולות בקנה אחד עם עקרונות האיזון, למרות שמעולם לא נעשה ניסיון לנסח בצורה כללית ופורמאלית את העקרונות המנחים את האיזון כאמור.
חלקו השני של המאמר מנתח את הכללים ההגבליים המסדירים שינויים מבניים בשוק שמטרתם יצירתו של קניין רוחני חדש. תכונותיו המיוחדות של המשק הישראלי, לאמור גודלו הקטן ורמת החדשנות הגבוהה המאפיינת רבים משווקיו, כמו גם העובדה ששווקי מידע הם לרוב שווקים בינלאומיים וכי ידע הינו נכס אסטרטגי הנדרש לשם הצלחה בשווקים אלו, מחייבות אותנו לשנות חלק מהנחות המוצא המקובלות בדיני ההגבלים העסקיים. אולם כפי שהמאמר מראה, כללי המיזמים המשותפים והמיזוגים החלים בישראל מעניקים לעיתים משקל רב מדי לשיקולי תחרות קצרי-טווח על פני שיקולי יעילות דינאמית ארוכי טווח.
