הפעילות החקלאית מחייבת אספקת מים לבעלי חיים ובמיוחד לחקלאות צמחית. בגלל המאפיינים האקלימיים של ישראל, החקלאות הצמחית הגדלה בקיץ לא יכולה להתקיים ללא השקיה וההשקעה הגדולה באמצעי ייצור הופכת כל גידול לבלתי רווחי כאשר אינו מושקה, או מושקה באופן גירעוני, בכמויות מים קטנות מדרישות הצמח, או עם מים בעלי איכות ירודה. סך השטח הראוי לעיבוד בישראל היה בשנת 2007, 4,279 אלף דונם. באותה שנה השטח המעובד היה 2,932 אלף דונם בלבד, מתוכם 1,588 אלף דונם שלחין (מושקה) ו- 1,344 אלף דונם בעל. בשנת 2008 השתמשה החקלאות בכ- 1120מלמ"ק, מתוכם 630 מלמ"ק מים שפירים ו- 490 מלמ"ק מים שוליים (קולחים, מליחים ושיטפונות). כמויות מים אלה משמשות לייצור תוצרת לשוק המקומי ולייצוא. בענף הפירות 7.2% מכמות היבול מופנה לייצוא, בהדרים, 30.2% ובירקות 19.3%. יחסית לערך הכספי של התוצרת בענפי הצומח היצוא הצמחי מהווה 30%. עד לתחילת שנות השמונים מרבית הצריכה החקלאית סופקה ממקורות מים טבעיים (בעיקר שפירים). משנות השמונים התחילה עליה מתמדת בחלקם של הקולחים באספקת המים לחקלאות, ואלה מהווים בשנתיים- שלוש האחרונות קצת פחות ממחצית מהצריכה החקלאית. בעבר צרכה החקלאות כ- 65% מכלל אספקת המים השפירים הארצית. יחס זה משתנה משמעותית עם הקיצוץ בהקצאות המים והעלייה בשימוש בקולחים.
מאפיין נוסף של צריכת המים בחקלאות הינו התלות בניצול אמצעי ייצור אחרים כגון קרקע, ציוד אגרומכני (לעיבודי קרקע, גיזום, קטיף) ומערכות מיון ואריזה, בכך שיהיו מים זמינים להשקיית הגידולים. משנות החמישים ייעול השימוש (תפוקת ענפי הצומח ליחידת נפח מים) במים עולה. באופן מתמיד. כאשר שנת 1985 משמשת כבסיס ייחוס (100), בשנת 2007 המדד הגיע ל- 212.5 הפעילות החקלאית תלויה בכמות המים אבל גם באיכותם וברמת אמינות האספקה. הקטנת אספקת המים או שינוי באיכותם עלולים להקטין את היקף הגידול או לחילופין את היבול המתקבל ליחידת שטח ולכמות מים, ובמקביל גם לפגוע בניצול היעיל של יתר אמצעי הייצור אשר מושבתים בהעדר מים להשקיה. בנוסף, עלולים שינויים אלו להחמיר את השפעת השימוש החקלאי במים על הסביבה ועל איכות המים הזמינים לכלל המשק.
בהחלטת הממשלה 828 (כל/ 139 מיום 6.1.2000 ) נקבעה מכסה של כ- 1,150 מלמ"ש החל משנת 2010 מתוכם כ 530-450 מלמ"ש מים שפירים. כמות זו מיועדת לספק מים לשימוש חקלאי לבע"ח, או לגידולים או אזורים שאינם מותרים להשקיה בקולחים או לאזורים שאין בהם מספיק קולחים (אזורים "נעדרי חלופה"). מאפיין מרכזי ביחס לתכנון המים והחקלאות נוגע לממשק בין הפן הפיזי והכמותי של שטחי החקלאות ואספקת המים עבורה לבין המדיניות והשיקולים הלאומיים בתחומי הכלכלה, החברה, התיישבות והסביבה העומדים בבסיס פיתוח החקלאות. המדיניות בסוגיית מים וחקלאות נדרשת להתייחס להיבטים אלה באופן רחב.
בשנת 2006 נחתם עם החקלאים הסכם מים המתווה את עליית מחיר המים עד למחיר שישקף את העלות הממוצע של אספקת המים. כנגד, ניתנה תמיכה לחקלאים על מנת להסתגל לעלויות החדשות. בשלב הראשון התמיכה היא ישירה על ידי החזר כספי לכל מ"ק מים שנצרך בפועל. בשלב השני תינתן התמיכה באמצעות השקעות לייעול השימוש במים. ההסכם כולל את המים השפירים, המים המליחים ומי השפד"ן. מחירי המים המליחים והשפד"ן נגזרים מהמחיר של המים השפירים ותחילת התייקרותם נקבעה משנת 2010. ההפקה העצמית של מים לא כלולה בהסכם. המחיר יהיה צמוד למדד המים שמפרסמת רשות המים. אספקת המים לחקלאים מבוססת על מכסות המוגדרות "מכסות 89". אלו נקבעו על בסיס מספר הנחלות ותקן המים לנחלה. התקן והמכסה נקבע לפי אזור גיאוגרפי. בין האזורים משתנה גודל הנחלה. מכסת המים דומה בכל הארץ.
במסגרת פורום המים השני שהתקיים בטכניון - נידונו בשני מושבים, שני נושאים מרכזיים-
1. ממשק הניהול בין משק המים והחקלאות.
2. "אסדרה"
בכל מושב הוצגו נקודות אשר אנו מעריכים שיש לקחתן בחשבון או להיות מודעים להן בעת שמגבשים עמדות או המלצות בהקשר לסוגיית המים והחקלאות. ניתנו הרצאות קצרות וממוקדות לנושא ולאחר כל מושב התקיים דיון פתוח לגבי נקודות מרכזיות שהועלו בו. בסוף היום התקיים פאנל מומחים שבחן והתמקד בנקודות החשובות שהועלו במהלך היום כולו. הסיכום המפורט של התוכן של יום ההרצאות והדיונים אמור לשמש בסיס לעדכון מדיניות ובמידת הצורך לקהל הרחב ומקבלי ההחלטות.
לתכנית המפורטת לחץ כאן.
לתכנית כולל תקצירים לחץ כאן.
לפרסום "סיכום והמלצות דיון פורום המים מס' 2: מים וחקלאות" לחץ כאן.
