תוכנית החממות הטכנולוגיות הציבוריות (PTIP) הוקמה בתחילת שנות התשעים על ידי לשכת המדען הראשי במשרד התעשייה והמסחר בישראל, בעקבות זרם גדול של עולים מברית המועצות לשעבר, רבים מהם מדענים ומהנדסים. משנת 2000 החלו לפעול בישראל חממות טכנולוגיות פרטיות. התפתחות זו חייבת את פעילותה להון הפרטי (הון סיכון) (VC) הצומח במהירות, שבאופן מסורתי לא מימן פרויקטים כאלה. מחקר זה בוחן את ההבדלים והדמיון בין שני סוגי החממות הטכנולוגיות, ציבוריות לעומת פרטיות. הוא מתייחס לשאלה האם עדיין יש צורך ב-PTIP.
בהתבסס על הניתוח והממצאים האמפיריים שלנו, המסקנה העיקרית היא שחממות פרטיות אינן יכולות להוות תחליף מלא לחממות ציבוריות; גם לאחר כניסת המגזר הפרטי לתחום פעילות החממות הטכנולוגיות, עדיין יש הצדקה להמשך פעילות החממות הטכנולוגיות. חממות פרטיות נוטות להתרכז בתחומים נבחרים ואילו חממות ציבוריות נותנות חסות למגוון רחב של תחומים. נמצא כי PTIP הוא התשובה היחידה לקידום יעדים לאומיים כגון קידום אזורי פריפריה ומתן תמריצים מיוחדים לקבוצות אוכלוסייה נבחרות (עולים חדשים) שפעילויות כאלה היו מחוץ להישג ידם.
