אף שניכרת התקדמות בישראל במדיניות התיכנון הלאומי בהקשר לשמירת שטחים פתוחים, “ארגז הכלים” ליישום יעדי התיכנון המשמר עדיין לוקה בחסר, ומפגר במידה ניכרת אחר הנעשה במדינות מערביות אחרות (עתירות קרקע מישראל). אחד החידושים של המחקר הנוכחי הוא התמקדות לא בסוג מסויים של שטחים פתוחים, אלא במלוא הקשת: קרקע חקלאית, שמורות טבע וגנים לאומיים, שטחי יער, וחופי ימים ואגמים. המחקר סוקר את הידע הבין-לאומי הקיים בכול קשת הנושאים של שמירת שטחים פתוחים, ומאתר מיגוון גדול של כלים של מדיניות ציבורית או ציבורית-פרטית. הכלים הנסקרים הם בעלי גוון מישפטי, מיהלי, או מימוני-ציבורי.
סקירת מיגוון הכלים משמשת לניתוח המצב הקיים בישראל ולמענה על השאלה: היש מזור לבעיית השמירה על שטחים פתוחים? האם כבר עשו מקבלי ההחלטות בישראל שימוש בכל הכלים האפשריים, או שמא ישנם כלים נוספים שניתן לרתום למטרה זו? מסקנות המחקר מצביעות על כלים חדשים המתאימים ליישום פוטנציאלי בישראל.
